סע"ש 50032-07-15

1.ביום 25 ביולי 2015 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת לקבלת תשלומים שונים הנובעים מקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ונסיבות סיומם. בתביעתו ציין, כי הועסק על ידי הנתבעת מחודש אפריל 2000 ועד לחודש אפריל 2008 (ר' סעיף 2 לכתב התביעה).

2.ביום 24 במרץ 2015 הגישה הנתבעת "בקשה לדחייה על הסף המוגשת לשם הזהירות בלבד ולחילופין למחיקה על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה" (להלן – "הבקשה") מן הטעם שהתביעה הוגשה שבע שנים ושלושה חודשים לאחר סיום עבודתו, לטענתו (ר' סעיף 2 לבקשה).

3.בהקשר זה צוין בבקשה, כי לאור הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – "החוק"), מחד, והעובדה כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, מאידך, דין התביעה להדחות על הסף מטעמי התיישנות.

4.עוד טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה אף מן הטעם שהוגשה נגד איטומן איטומן, שאינה אישיות משפטית.

5.ב - 24 במרץ 2016 ניתנה החלטתי לפיה על התובע להמציא תגובתו לבקשה תוך התייחסות לטענת ההתיישנות וזאת עד ליום 3 באפריל 2016. לבקשת התובע, שהוגשה ביום 7 באפריל 2016 נתתי ארכה להגשת תגובתו וזאת עד ליום 20 באפריל 2016.

6.עד היום, חרף חלוף המועד הנזכר, לא המציא התובע עמדתו ותגובתו לבקשה.

תקופת ההתיישנות

7.בעניננו קובע החוק כדלקמן:

"5.התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1)בשאינו מקרקעין – שבע שנים;