סע"ש 49837-02-16

1.זוהי בקשתו של מר אנטולי גרינבלט (להלן – העובד) לפטרו מתשלום אגרת בית הדין בסך 1,100 ₪, לפי תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן- תקנות האגרות).

2.ביום 23.2.16 הגיע העובד תביעה כנגד הנתבעות. בכתב התביעה נטען כי העובד הועסק אצל הנתבעת 1, מפרם פרוייקטים ושנוע בע"מ (להלן – המעסיקה) במשך 4 שנים, כי עמדה לזכותו פוליסת ביטוח מנהלים שבה נצברו סכומים שהם "לדעתו" של העובד בסך 30,000 ₪, וכי הנתבעות מסרבות "לשלם לו את הביטוח מנהלים ללא סיבה". לפיכך עתר העובד לחיוב הנתבעות בפיצוי בגין עגמת נפש בסך 70,000 ₪.

3.עם הגשת התביעה הוגשה הבקשה לפטור מחובת תשלום האגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית. העובד טוען כי אינו עובד, כי אין ברשותו כל רכוש וכי הוא מתגורר אצל אמו שהיא בעלת הדירה. בבקשה צוין סכום ההכנסה החודשית בכתב יד בלתי קריא.

לבקשה לא צורפו כל אסמכתאות. יחד עם זאת, לכתב התביעה צורף כנספח אישור על זכאות העובד לגימלת הבטחת הכנסה לשנת 2015.

4.המעסיקה מתנגדת לבקשה וטוענת כי התביעה אינה מגלה עילה הראויה להתברר. המעסיקה טוענת כי העובד הועסק בשירותה לפני כ- 18 שנים ופוטר עוד בחודש 9/1998, ולפיכך דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. עוד נטען כי הסכום הנתבע נסמך על "דעתו" של העובד ללא כל גיבוי ובסיס לסכום התביעה.

לבקשת המעסיקה לדחיית התביעה על הסף צורף מכתב מיום 29.9.1998 המעסיקה המופנה לנתבעת 2 והמודיע לי כי העובד מסיים את עבודתו בשירות המעסיקה החל מיום 30.9.98.

הנתבעת 2 לא הגישה תגובתה לבקשה.

על אף זכות תשובה שניתנה לעובד (החלטה מיום 5.4.16, שנצפתה במשרד ב"כ העובד ביום 6.4.16) בהתייחס לטענות המעסיקה כי העסקתו של העובד הסתיימה עוד בשנת 1998 – לא הוגשה תגובה מטעם העובד.

5.תקנה 12 לתקנות האגרות קובעת כי אם "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה...".

הבחינה הנדרשת הינה כפולה: ראשית, בדיקת יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור; שנית, היותו של ההליך "מגלה עילה". שני התנאים מצטברים ועל מבקש הפטור הנטל להוכיחם. במסגרת שיקול הדעת יש לקחת בחשבון, בין היתר, את גובה האגרה לגביה מתבקש הפטור.