סע"ש 49051-09-16

1.בפני בקשת המבקשת להעברת מקום הדיון מחמת נוחות בעלי הדין.

2.המבקשת טוענת בבקשתה, כי המשיב לא פירט בכתב התביעה כל נימוק ממשי בנוגע למקום מגוריו ולסמכות המקומית הנגזרת מכך. העובדה שהמשיב לא צירף כל מסמך המאשר את כתובת מגוריו שציין בכתב התביעה (יריחו), מאיינת למעשה את טענתו בנוגע לסמכות המקומית של בית הדין בתל אביב ולגרסתה מקום הדיון הינו בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

3.המבקשת מפנה לאמור בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") הקובעת, כי הסמכות המקומית בתובענה כגון דא, תהא אצל "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נשוא התובענה או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

4.לגרסת המבקשת, אין מחלוקת על כך כי העבודה בוצעה על ידי המשיב באזור ירושלים, במפעלה של המבקשת בישוב מישור אדומים, הנמצא באזור ירושלים, כפי שפורט בכתב התביעה. מטעם זה בלבד יש להעביר הדיון.

5.כמו כן, צוין כי מקום מושבם של יתר העדים מטעם הנתבעת הינו באזור ירושלים.

6.באשר לתקנה 5 לתקנות, העוסקת בתובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה, דבר שאינו נכון דנן, הרי שגם לפי האמור בתקנה זו - יש להעביר את מקום הדיון לירושלים בשל נוחות הצדדים.

7.לבסוף, טוענת המבקשת כי גם לפי תקנה 3 (ב) לתקנות, הסמכות המקומית הינה לירושלים שכן מדובר במקום עבודה ומקום ביצועה מחוץ לתחומי הקו הירוק, ובמקרה זה הסמכות המקומית נקבעת לפי מקום מגורי העובד או לפי מרכז מפעלו של המעביד בישראל. מאחר ומקום מגוריו של המשיב אינו בתל אביב, הרי שכל שאר הזיקות לרבות בנוגע למרכז מפעלו של המעביד, מובילות למסקנה כי הסמכות המקומית לדון בכתב התביעה הינה בירושלים.

8.המשיב הגיב לבקשה וטען כי לאחר בירור ובדיקה שנעשתה התגלה כי עבודתו של המשיב בוצעה מעבר לקו הירוק, ובהתאם לתקנות יש למשיב סמכות להגיש תביעתו בכל בית דין ולפיכך התביעה הוגשה כדין לבית דין זה והמשיב מתנגד להעברת מקום הדיון לבית הדין האזרוי לעבודה בירושלים.

9.המבקשת הגישה תשובה לתגובת התובע ופירטה טענותיה בתצהיר מנהלה מיום 13.2.17. בתצהיר הוסיף מנהלה של המבקשת, כי בעניננו מקום מגורי התובע ביריחו הסמוכה לירושלים, מקום העבודה (המפעל) ומקום ביצוע העבודה וכתובת משרדה הרשום של המבקשת הינם כולם במעלה אדומים. כמו כן, צוין כי מקום מושבם של העדים נמצא באזור ירושלים ולא באזור תל אביב, לפיכך לאור האמור בתקנה 5 לתקנות חל הסייג לפיו נסיבות העניין מצביעות על כך כי הדיון בבית הדין בירושלים יהיה נוח יותר לבעלי הדין.