פלונית נ׳ טרנד ריהוט בע״מ

התובעת עותרת בתביעתה זו לפיצוי בגין פיטוריה שלא כדין, ללא היתר לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק השוויון") ובשל ניסיון להתחמק מקבלת היתר לפיטורים מכוח חוק עבודת נשים.

עיקרי הדברים ועיקר טענות הצדדים כעולה מכתבי הטענות ומניהול ההליך

1. התובעת הועסקה בנתבעת, חברה לממכר רהיטים, החל מיום 4.11.2019 עד ליום 31.5.2020 כנציגת מכירות בסניף פתח תקווה. אין חולק כי החל מיום 15.3.2020 עד ליום 21.4.2020, שהתה התובעת בחל"ת בעקבות הקורונה (ר' נספח א' לתצהיר נתבעת).

    

2. התובעת זומנה לשימוע בעל פה ביום 19.5.2020, למחרת זומנה אליו במייל (ר' נספח ב' לתצהיר נתבעת).

    

3. השימוע נערך ביום 21.5.2020 וביום 24.5.2020 הודע לתובעת כי הנתבעת החליטה לסיים את העסקתה בחברה.

    

4. התובעת נכנסה להריון בסוף חודש מרץ 2020 וילדה בשעה טובה ביום 14.12.2020.

    

5. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו לאחר שהנתבעת ידעה על דבר הריונה, עליו הודיעה לאחראית עליה עוד בחודש אפריל 2020 וכי פיטוריה נעשו לאחר שישה חודשי עבודה. לטענת התובעת המעסיק הכשיל אותה מלהגיע לרף מכירות גבוה יותר בשל הידע הייחודי שלה בעיצוב ארונות, בגינו הופסקו לא אחת שיחות מכירה שערכה. במסגרת סיכומי התובעת, טען בא כוחה כי התובעת הוכיחה שלא היה במעשיה סיבה לפיטורים ועל כן הועבר הנטל לחברה להוכיח שלא היה קשר בין הריונה לפיטוריה; כי החברה מנעה ממנה לסיים תקופת העסקה של חצי שנה על מנת שלא לזכות בהגנת חוק עבודת נשים. עוד טען בא כוחה כי הוכח כי התובעת הופלתה לעומת עובדים אחרים מפאת הריונה וכי הנתבעת הייתה מודעת לדבר הריונה עוד בחודש אפריל.