סע"ש 48415-11-14

לפני בית הדין בקשת התובע לביטול פסק הדין שניתן בשל אי קיום החלטות בית הדין , ביום 20.6.16.

התובע התנצל על הטרחה שנגרמה, טען כי עוה"ד שטיפל בתיק עזב את משרד ב"כ התובע, ובשל כך נפלה תקלה והתיק "נפל בין הכסאות" והתצהירים מטעמו לא הוגשו. עוד טען התובע כי הוא ועדיו חתמו על התצהירים ולא יגרם נזק מביטול המחיקה.

הנתבע התנגד לבקשה, וטען כי בהתאם להלכה הפסוקה לא ניתן לבטל פסק דין המורה על מחיקת התביעה. עוד טען כי נימוקי הבקשה לא נתמכו בתצהיר, אינם מפורטים כנדרש ואינם מהווים נימוק למחדליו הרבים של התובע. לטענת הנתבע, עו"ד בשיר עזב את המשרד לפני מספר חודשים ואין קשר בין עזיבתו לאי הגשת התצהירים במועד שנקבע. לחילופין עתר הנתבע להטלת הוצאות משמעותיות על התובע.

בבר"ע (ארצי) 17172-04-16 פרץ רן נ' ביטחון אזרחי ש.ק. בע"מ נדרש בית הדין לשאלת סמכות בית הדין לדון בבקשה לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד, לרבות החלטות על מחיקה מחוסר מעש, וכך נקבע:

"הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העדר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד".

אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד. ואכן במספר מקרים נקבע כי רשאי צד, מכוח תקנה 201 לתקסד"א, להגיש בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש (ראו: סיפת סעיף 6 להחלטת השופט מני מזוז בתיק: רע"א 8566/14-ה' אבי גרבלי נ' עיריית אשדוד, [פורסם בנבו] (5.5.2015); החלטת רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, בתיק: ע"א 1238/12 עו"ד יעקב כהן נ' ילין אבשלום,[פורסם בנבו] (13.1.2013). כן השוו החלטתה של השופטת מרים נאור, כתוארה אז, בדבר השימוש בתקנה 201 לתקסד"א כדרך הדיונית הראויה לתקיפת החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי הפקדת ערבון)."

לאור האמור לעיל, יש קושי בקביעת בית הדין האזורי כי משנמחקה התובענה לא ניתן לבקש את חידושה. עוד אוסיף כי בקשה ל"חידוש" הליך, כפי שנדונה בעניין גרבלי המוזכר בהחלטה, עניינה שונה מבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד".

בנסיבות אלה, טענת הנתבע לפיה נוכח הפסיקה, לבית הדין ישסמכות להורות על ביטול פסק הדין .טענה זו נדחית.

אולם יש צדק בטענת הנתבעת כי ההנמקה לבקשת ביטול פסה"ד לא היתה מפורטת דיה וללא לוח זמנים שיעיד על הרלוונטיות להליך זה,, ולא צורף תצהיר תומך לבקשה. אף התצהירים שנטען בבקשה כי מוכנים, לא צורפו.

כדי ליתן לתובע יומו ע"פ הפסיקה ולהעדיף בירור המחלוקת בין הצדדים, פסק הדין מיום 20.6.16 בטל.