סע"ש 47791-06-15

בפני בקשה לאכיפת הסכם פשרה.

רקע כללי:

1.ביום 20.4.16 התקיים דיון קדם משפט במסגרתו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה מותנה (להלן – הסכם הפשרה). במסגרת הסכם הפשרה סוכם, בין היתר, כדלקמן: "הסכם זה מותנה באישור הנתבעת אשר יינתן עד ליום 5.5.16. ככל שלא תימסר כל הודעה מטעם הנתבעת עד למועד האמור, ייכנס ההסכם לתוקפו".

2.ביום 5.5.16 הגישה הנתבעת בקשה דחופה למתן ארכה להגשת תגובה להסכם הפשרה. במסגרת הבקשה ציינה הנתבעת, כי עו"ד רבל, המשמש כמנהל המחלקה המשפטית בנתבעת ואשר הינו עורך הדין היחיד הבקיא בפרטי התיק, נעדר רבות בשל בעיות בריאות ורק בימים האחרונים שב לעבודה. עקב כך ובעטיו של לחץ רב בעבודה, התבקשה ארכה בת 7 ימים למתן תגובה.

3.עוד באותו יום ניתנה החלטת ביה"ד המאשרת את הבקשה.

4.ביום 11.5.16 הודיעה הנתבעת, כי היא אינה נותנת הסכמתה להסכם הפשרה המותנה.

תמצית טענות הצדדים:

5.ביום 24.5.16 הוגשה הודעה מטעם התובע. במסגרת ההודעה ציין התובע, כי הוא נדהם לגלות שחרף העובדה שהנתבעת לא יכולה לחזור בה מהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ונכנס לתוקפו, היא הודיעה באופן חד צדדי כי היא לא מאשרת את הסכם הפשרה. לטענת התובע מאחר שהנתבעת לא הודיעה עד ליום 5.5.16 (4.5.16 בחצות) שהיא חוזרת מההסכם, הסכם הפשרה נותר על כנו. לגרסת התובע, הסכם הפשרה נחתם בין הצדדים ובאי כוחם והוא יונק את כוחו מהסכמת הצדדים. בנסיבות אלו ככל שהנתבעת סברה שהיא יכולה הייתה למסור הודעה באיחור והיא נזקקה לארכה, היה עליה לקבל את הסכמת התובע בטרם תפנה לביה"ד. נראה, כי ביה"ד סבר שהתובע הסכים למתן הארכה ואישר את הבקשה. התובע הדגיש, כי הנתבעת הסתירה ממנו את בקשותיה והודעותיה כפי שהוגשו לביה"ד. בנסיבות אלו ציין התובע, כי יש לאכוף את הסכם הפשרה שנחתם כדין בין הצדדים ובאי כוחם ונכנס לתוקף עוד בטרם ניסתה הנתבעת לחזור בה מהסכמות מפורשות בין הצדדים. לטענת התובע סכום הפשרה נמוך כמה מונים מהפיצוי שהיה נפסק במסגרת פסק הדין אולם משניתנה הסכמת הצדדים לפשרה הוא ביקש לשים את העניין מאחוריו וככל שהסכם הפשרה לא ייאכף הוא יידרש לנהל את המשפט עד תומו.