סע"ש 47389-01-15

1. מונחת לפניי בקשת התובע למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד (להלן: הבקשה).

2. מעיון באישור המסירה שהמציא התובע לתיק בית הדין עולה, כי כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה הומצאו לנתבעת במענה הרשום ברשם החברות עוד ביום 3.5.2015. אוסיף, כי על פי האמור בתצהיר המוסר הנתבעת סירבה לקבל את כתבי בי דין ועל כן הם הושארו במקום.

3. עד מועד זה לא הגישה הנתבעת כתב הגנה. אשר על כן, ובהתאם לסמכות הנתונה לי בתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ניתן בזה פסק דין נגד הנתבעת בהיעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד.

4. הריני מחייבת בזאת את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים מטה:

[א] פדיון דמי הבראה בסך 4,470 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 22.1.2015, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[ב] פדיון ימי חופשה בסך 5,220 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 22.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[ג] דמי נסיעות בסך 15,000 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 22.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[ד] פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 5771 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 22.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

5. בנוסף לרכיבי התביעה שנמנו לעיל עתר התובע בכתב התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת. זאת לנוכח העובדה "..שפוטר מעבודתו לאלתר ע"י מנהל הנתבעת ללא כל סיבה מצדיקה (כך במקור – ר.ב.ה) ומבלי למסור לו כל הודעה טרם פיטוריו". לכתב התביעה צירף התובע אישורי עבודה מהמינהל האזרחי באיו"ש, ושני מסמכים בחתימת הנתבעת, אחד מהם נחזה להיות אישור העסקה.

6. בהחלטתי מיום 17.7.2015 הוריתי לתובע להשלים את בקשתו במובן זה שימציא אישורי עבודה נוספים או תעודת עובד ציבור מתאימה וכן שיבהיר מהו מעשה הפיטורים.

7. ביום 17.8.2015 צירף התובע לתיק תצהיר מטעמו בלבד ובו טען כי ביום 26.12.2013 נפצע בתאונת עבודה שהוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך לא צירף כל אסמכתא המעידה על כך, וכי לאחר שהתאושש מהפציעה וביקש לחזור לעבודתו מצא כי העסק נמכר וכי הוא מופעל על ידי בעלים חדשים.

8. ביום 13.1.2016 צירף התובע תצהיר נוסף לתמיכה בבקשתו למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בתצהיר פירט התובע את תקופת עבודתו הנטענת ואת השכר ששולם לו. התובע הצהיר כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 26.12.2013 לאחר שפוטר על ידי מנהלי הנתבעת. עוד הצהיר כי במהלך כל תקופת עבודתו לא קיבל תלושי שכר או מסמך אחר מהנתבעת.

9. בנסיבות בהן מסר התובע גרסאות סותרות בנוגע למעשה הפיטורים הרי שקשה ליתן בהן אמון. מה גם שכל אחת מהגרסאות נמצאת בעייתית. הגרסה שלפיה התחלפה הבעלות בנתבעת אינה מזכה באופן אוטומטי בתשלום פיצויי פיטורים והיא אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה (ולא התבקש תיקון כלשהו); הגרסה שלפיה התובע פוטר על ידי מנהלי הנתבעת אינה מפורטת דיה וניתן אף לסבור כי ידעה התפתחות ולעתים נזנחה. על כך יש להוסיף כי מעיון בכתב התביעה עולה שלתובע הונפק אישור עבודה לתקופה שמיום 24.1.2014 ועד ליום 24.7.2014, מה שמחליש את גרסתו בדבר פיטורים ביום 26.12.2013, ובפרט כאשר לא נמצא בהכרח טעם לפיטורים מיידיים. אוסיף כי התובע לא טען להתפטרות בדין מפוטר מטעמים שבבריאות או מכל טעם אחר וכאמור אף לא עתר לתיקון כתב התביעה בדרך כלשהי.

לנוכח האמור דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת דחייה.

10. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך 350 ₪ ואת שכר טרחת בא כוחו בסך 4,500 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בקשה לביטול פסק דין זה ניתן להגיש לבית דין זה בתוך 30 יום מהמועד שפסק הדין יומצא לצד המעוניין לבטלו.