סע"ש 47353-03-16

בהמשך להחלטות בית הדין מיום 19/06/16 ו – 26/06/16, ומאחר והתובע לא ניצל את ההזדמנויות שהוענקו לו לפרט ולנמק את רכיבי התביעה, ומאחר והנתבעים לא התגוננו כנגד התביעה, ולא הגישו כתב הגנה עד עצם היום הזה, הנני מחייבת את הנתבעים ביחס ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים, לפי הפירוט שדלקמן –

1.דמי הבראה בסך של 5,292 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

(בהקשר זה יוער כי גם לפי צו ההרחבה אליו הפנה ב"כ התובע קיימת זכאות לצבירה של שנתיים בלבד, ודמי ההבראה בגין יום ההבראה בעת הרלבנטית עמדו על סך של 378 ₪ ולא ברור מנין הסך אליו הפנה התובע).

2.פיצויי פיטורים בסך של 26,000 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/15 ועד לתשלום המלא בפועל (הסך שנתבע ממנו נוכה כמבוקש בתביעה סך של 10,000 ₪ ששולם ע"ח פיצויי פיטורים).

3.דמי חגים בסך של 8,640 ₪ .

4.פדיון חופשה בסך של 13,200 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

(הסך שנתבע מתעלם מההתיישנות המהותית שקיימת בחוק חופשה שנתית, המאפשרת לתבוע פדיון בגין שלוש שנים ושנה שוטפת רטרואקטיבית בלבד).

5.פיצוי בגין העדר הפרשות לקופת גמל, בסך של 23,760 וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

6.כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

יוער כי בהמשך לאמור בהחלטות בית הדין ונוכח העדר ההנמקה מצד התובע והימנעותו מלפעול בהתאם להוראות בית הדין, התביעה לפדיון דמי ביגוד נדחית, משמדובר בזכות נלווית שאיננה ניתנת לפדיון עם תום יחסי העבודה, והוא הדין בתביעה לדמי כלכלה שלא ברור באיזה מקור בדין היא מעוגנת.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ו, (12 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.