סע"ש 47058-11-15

לפניי בקשת הנתבעת (המבקשת) להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בשבתו בעיר באר שבע. התובע מתנגד לבקשה.

לטענת הנתבעת, העבודה שביצע התובע ואשר בגינה הגיש את התובענה בוצעה כולה באזור באר שבע, ואף סניף הנתבעת אליו משוייך התובע הינו בעיר באר שבע, כך שכל הנציגים הרלוונטיים נמצאים בבאר שבע. בהתאם טוענת הנתבעת, כי קיום הדיון בתל אביב יסב לה הוצאות כספיות משמעותיות ומיותרות, ואי נוחות רבה.

כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע אף הוא מתגורר בבאר שבע.

הנתבעת מפנה לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי  דין), התשנ"ב- 1991 (להלן - התקנות), לפיהן לא מוקנית לבית דין זה סמכות לדון בתובענה בהתאם לחלופות של מקום השיפוט המצוינות בה.

לבסוף טוענת הנתבעת, כי הפסיקה אשר מכירה בחלופה של "מקום העבודה" כמענה הרשום של המעסיקה, הינם שונים מעניינו של התובע, שכן הם עסקו בתובעים שאף הועסקו באותו הסניף הרשום של המעסיקה, ולו באופן חלקי. ובענייננו מצב הדברים שונה.

מנגד, טוען התובע, כי תקנה 3(א)(1) לתקנות מקנה סמכות מקומית לבית הדין האזורי לעבודה אשר בתחום שיפוטו מצוי משרדה הרשום של המעסיקה, וזאת מאחר שהמונח "מקום העבודה" שבתקנה זו פורש בפסיקה ככולל גם את המקום שבו מצויים משרדיה הרשומים של המעסיקה, או מרכז מפעלה.

עוד טוען התובע כי אף הנתבעת הודתה כי כתובת משרדה הרשום הוא בבני ברק, אשר נמצא באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב.

הדיון בתביעה קבוע בפניי ליום 18.5.2016.

דיון והכרעה

בתקנה 3(א)(1) לתקנות נקבע כי מקום השיפוט בתובענות מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, הוא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

בפסק הדין בעניין נומיקוב (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ (ניתן ביום 24.3.09)) נפסק כי: