סע"ש 46973-12-15

ביום 16.11.2016 הגיש הנתבע בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר עדותו הראשית של התובע. לטענת הנתבע, הרחיב התובע את חזית תביעתו בתצהירו, בהכלילו במסגרתו רכיבי תביעה שלא בא זכרם בכתב התביעה שהגיש לבית הדין.

כך, בסעיפים 2 ו - 36 לתצהירו, מוסיף התובע סעדים שלא הוזכרו בכתב התביעה כגון: פיצויים בגין אי קיום שימוע, פיצויים על פיטורים ללא הודעה מראש, פיצוי כספי בגין יתרת ימי חופשה, העדר הפרשות לפנסיה, ימי מחלה וכיו"ב. סעדים חדשים אלו מוזכרים אגב אורחא גם בסעיף 12 לתצהירה של גב' רחבי.

לטענת הנתבע הוסיף התובע למעשה בתצהירו סעדים כספיים חדשים בסך של 26,734 ₪ ללא בסיס או פירוט, כאשר לשיטתו של התובע בתצהיר, טענותיו אלו לא פורטו ולא בוססו עד כה כיוון שרק בקדם המשפט התברר לו כי הנתבע לא ישיב אותו לעבודה. לטענת הנתבע, דברים אלו הובהרו כבר במסגרת כתב ההגנה שהוגש בהליך.

התובע התנגד לבקשה, תוך שציין כי במסגרת כתב התביעה תבע שני סעדים: האחד - סעד שאינו כספי בדמות החזרתו לעבודה לאחר שפוטר שלא כדין בשל מחלה מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1988 (להלן: "החוק") והשני - סעד כספי בשל הפרת הוראות החוק.

מוסיף וטוען התובע כי בתובענה מסוג זה, שבה עותר העובד להשיבו לעבודה בשל פיטוריו מכח החוק, תוך הפרת הוראות החוק, לא חלה עליו חובה להגיש תביעה בגין כל זכויותיו בבחינת סיום מוחלט של יחסי עובד מעסיק ולא חלה עליו חובה לתבוע את מלוא הזכויות המגיעות לו מאת המעסיק בשל כלל תקופת עבודתו. משכך, טוען התובע, עומדת לעובד הזכות - ככל שלא יושב לעבודתו - להגיש תובענה לקבלת כלל זכויותיו המגיעות לו מאת המעסיק.

עוד טוען התובע כי לא ציין בתצהירו שהינו תובע סעד אחר ממה שנתבע על ידו במסגרת כתב התביעה ומפנה לסעיף 26 לכתב התביעה שם ציין כי: "לא למותר לציין כי לתובע מגיעות זכויות שונות כעובד, אשר לא שולמו לו ע"י הנתבע, ואולם, זכויות אלה יידרשו ו/או ייתבעו בנפרד מאת הנתבע".