סע"ש 46556-03-14

התובע (להלן גם: "העובד") , הועסק לדבריו בענף החקלאות אצל הנתבע (להלן גם: "המעסיק") במשק חקלאי שבבעלותו, במשך 30 חודשים, ועד שפוטר התובע, ועבודתו הסתיימה ביום 13.6.09.

הנתבע מצדו מודה שאכן הוא הוציא אישורי העסקה ביטחוניים כאלו ואחרים לתובע, על מנת שכתושב השטחים, יהיה רשאי התובע לעבוד באזור מגוריו של המעסיק. לדברי המעסיק, האישורים הללו לא כוונו לעבודת התובע אצלו, אלא אצל חברו מר יצחק זינגר, הוא עד ההגנה מס' 2 (להלן גם: "מר זינגר"), שגם נזקק לעובד בענף החקלאות; ואצל מעסיקים נוספים באזור מגוריו.

לתובע מספר תביעות כנגד הנתבע, והן מוקדו וסוכמו בישיבת ביה"ד מיום 29.11.15 (עמ' 7-6 לפרוטוקול).

אתייחס פרטנית לכל אחת מתביעות התובע, לאחר שאקבע האם הנתבע היה המעסיק – חרף הכחשתו – ואם אכן העסיק את התובע באיזה היקף התובע הועסק אצלו.

מיהו המעסיק, ומה היקף המשרה בה הועסק התובע:

לא נסתרה טענת התובע כי הוא עבד תקופה של 30 חודשים. הנתבע שבחר בגרסה גורפת לפיה הוא לא היה המעסיק ולכן אינו יודע דבר, ממילא ויתר על האפשרות להוכיח תקופת עבודה קצרה יותר. לכן, יש להקדים ולקבוע שמדובר בתקופת עבודה בת 30 חודשים שאכן הסתיימה ביום 13.6.09 (להלן גם: "תקופת העבודה"), ונותר לקבוע מיהו המעסיק, ומהי היקף המשרה בה הועסק התובע בתקופת העבודה.

התובע הוכיח כי קיימים אישורים רשמיים לפיהם "היתר העבודה" שהוצא לתובע על ידי הרשויות, בהמלצת הנתבע, היו לטובת הנתבע ולא לטובתו של מר זינגר.

לעניין זה ייאמר: ראשית, העובדה שהנתבע בחר להציג את התובע כמי שעובד בשירותו, יכול שתחייב אותו בתשלום זכויותיו הסוציאליות, שכן בעצם ההצגה – וגם אם הוא התכוון למראית עין בלבד – הוא קיבל על עצמו התחייבות ממונית כל-שהיא. ושנית, אני לא מקבל את גרסת הנתבע ומר זינגר, לפיה התובע עבד רק אצל מר זינגר ו/או אצל אנשים אחרים במקום מגוריהם, ומעולם לא עבד אצל הנתבע.