סע"ש 46414-08-16

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

2.לטענת הנתבעת, התובע מתגורר בשטחי הגדה המערבית ולנתבעת אין סיכוי להיפרע מהתובע את הוצאותיה ככל שהתביעה תדחה; התביעה הינה חסרת בסיס היות ולא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים; התובע הועסק, ככל הנראה, באמצעות קבלן תושב הגדה המערבית בחצרי הנתבעת; הנתבעת הוציאה לתובע אישורי כניסה וזאת מכח ההתקשרות העסקית עם הקבלן תושב הגדה המערבית אשר העסיק את התובע ואשר אין ביכולתו להנפיק אישורי כניסה בעצמו; על כן, יש להורות לתובע להפקיד ערובה ע"ס 9,000 ₪ להבטחת הוצאותיה.

3.לטענת התובע, מטרת הנתבע בבקשתו הינה לחסום אותו מהגשת התביעה; בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עבודה, הנתבעת שילמה לתובע את שכר עבודתו, התובע עבד עם כלים של הנתבעת, קיבל ממנה הוראות עבודה והנתבעת היא שדאגה בעצמה להוציא על שמו של התובע היתרי העסקה; גרסת הנתבעת שהיא לא הייתה המעסיקה של התובע מנוגדת לדיווחיה בפועל על העסקת התובע. לעומת זאת, גרסת התובע נתמכת ברשיונות עבודה אשר מהווים ראיה לכאורה; על כן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה.

המצב המשפטי

4.תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 קובעת כדלקמן:

"116א (א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

5.אין ספק שהטלת הנטל על תובע להפקיד ערובה עלולה לפגוע בזכות הגישה שלו למערכת המשפטית למימוש זכויותיו ואשר יש הסוברים שיש בה משום זכות יסוד המוקנית לכל אדם מכח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. ואולם, מנגד, זכות זו ניתנת להגבלה במידה שאינה עולה על הנדרש ולתכלית ראויה כאשר מולה עומדת זכות הקנין של הנתבע לגביית הוצאותיו. אכן, פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה קובעת, כי זכות זו לעיתים נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות מכח חוקי המגן ובשל החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנועדה להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין (ראו לעניין זה ע"ע 1064/00, קיניאמג'וי נ' אוליצקי (פורסם בנבו)), אך אין בכך כדי להביא לקביעה גורפת שכל מקרה בו מגיש עובד זר תביעה נגד מעסיקיו, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה ויש לבחון כל מקרה לגופו.

6.בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת אבו נאסר") קבע בית הדין הארצי לעבודה מהן הנסיבות בהן יעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין וכך פסק –