סע"ש 46233-01-14

בתיק זה ניתן, ביום 9.12.15, פסק-דין הדוחה את התביעה, בשל אי הגשת תצהירים, מטעם התובע, להוכחת הנטען על ידו, על אף הזדמנויות שניתנו לו לתיקון המחדל (להלן: פסה"ד).

רק ביום 23.9.16 הוגשה בקשה להארכת מועד, להגשת בקשה לביטול פסק-דין, ומאז ועד עתה לא נתמכה טענה מהטענות המועלות על ידי בא-כוחו הנוכחי של התובע (אשר ייצג אותו גם בתחילת הדרך, כאשר היה מיוצג גם על ידי עו"ד אחר), בתצהיר עובדתי, כנדרש, על מנת להצביע - ולו לכאורה - על הסיבות למחדל וסיכויי התביעה, היה ויבוטל פסה"ד. כאמור בהחלטות קודמות, האחרונה מיום 1.12.16 - נהגנו עם התובע מנהג "בית הלל" והארכנו, שוב, את המועד להגשת תצהירים מטעמו, הן לתמיכה בסיכויי התביעה והן באשר למגעיו עם עורך-דין טדלה, ולעניין תשלום ההוצאות, שנפסקו בהחלטה מיום 2.11.16; ברם, לא הוגש הנדרש, חרף חלוף המועד.

מנגד, ביקשה הנתבעת ביום 18.12.16 את דחיית התביעה, נוכח מחדליו החוזרים של התובע יחד עם בקשה להורות על סנקציה, לפיה - "אם תוגש תביעה חדשה נגד הנתבעת ולאור התנהגות התובע וההוצאות שגרם לנתבעת בהתנהגותו החמורה להפקיד בקופת ביה"ד סכום שלא יפחת מ-10,000 ₪ כתנאי להגשת כל בקשה או תביעה עתידית נגד הנתבעת ורק לאחר הפקדה שכזו יוכל להגיש תביעה חדשה".

נוכח אזהרה שהוזהר התובע, בהזדמנויות קודמות, ובמיוחד בהחלטה מיום 1.12.16 - כי אם לא יעמוד במועד הנוסף שנקצב לו, להגשת תצהירים לתמיכה בטענותיו, בכוונתנו לדחות את בקשותיו להארכת מועד לבקשה לביטול פסה"ד ולביטולו - הננו דוחים בזאת את בקשות התובע וחוזרים ומאשרים את דחיית תביעתו, מאחר שלא הביא ראיות להוכיח אותה, למרות הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו, לשם כך.

נוכח תוצאה זו - המביאה לסיום ההתדיינות בקשר לעילות התביעה בהליך זה - איננו מוצאים לנכון לחייב את התובע בהפקדת ערובה, כפי שביקשה הנתבעת; עם זאת, כפי שנפסק בהחלטתנו מיום 2.11.16, במעמד התובע ובא כוחו - תשלום בסך 2,000 ₪ יהיה תנאי לתחילתו של כל הליך נוסף, בנדון, כנגד הנתבעת.

ניתנה היום, 25 בדצמבר 2016 (כ"ה כסלו תשע"ז), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.