סע"ש 46157-01-14

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק אצל נתבעת מס' 1 (להלן גם: "המעסיק" או "החברה") במשך 15 חודשים, ועד לחודש מרץ של שנת 2013 ועד בכלל (להלן גם: "תקופת העבודה").

בתקופת העבודה של התובע הוא השתכר בין 3,500 ₪ ל- 4,000 ₪ בחלק מחודשי העסקתו, כאשר בחלק אחר של תקופת העבודה השתכרותו החודשית הייתה סמלית והסתכמה בסכום של 200 ₪ לכל חודש, ולא מעבר לכך (עמ' 8 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי בתקופה הרלבנטית לתביעה הנוכחית, עמד "שכר מינימום" במשק על סך של 4,300 ₪ לכל חודש (עמ' 8 שם).

בתביעתו לפני ביה"ד טוען התובע, כי הוא היה במעמד של עובד, לכל דבר ועניין; ולפיכך קופח בשכרו. לא רק שהיה מקום שהמעסיק יעניק לו לפחות "שכר מינימום" בכל חודש וחודש של עבודה, אלא גם לאור העובדה כי הוא ניהל את בר המשקאות אשר בעסקו של המעביד, במשמרות לילה בדרך כלל, מגיע לו שכר חודשי רב (לפחות 9,000 ₪ לכל חודש). לדברי התובע, לאותו שכר יש להוסיף לו גם פיצוי בקשר לאי קבלת "זכויות סוציאליות" כמו היו יחסיו עם החברה כ"יחסי עבודה לכל דבר ועניין". התובע, בין שאר תביעותיו , מבקש לעצמו גם "פיצויי פיטורים". שכן, חדל מעבודתו בשל הלנת שכרו.

במשפט נשמעו עדים והוגשו מסמכים. או אז התברר, כי התובע לא רק עבד אצל המעסיק, הוא גם היה באופן חלקי בעליו של העסק (עמ' 12 לפרוטוקול).

התובע השקיע בהקמת העסק של המעסיק, והוא גם היה בעל מניות בו (15%); וגם אפילו הלווה לעסק כספים כשזה היה במצוקה, בהנחה כי מדובר ב"הלוואת בעלים" (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שם; ישיבת ביה"ד מיום 14.4.16).

בתום שמיעת הראיות החליטו הצדדים, כי יש לסיים את הסכסוך ביניהם באופן שביה"ד יפסוק לזכות התובע סכום שלא יהיה נמוך מ- 5,000 ₪, ולא יעלה על 50,000 ₪, ו"הוצאות משפט" על פי שיקול דעת מותב ביה"ד.

הכרעה:

דירקטורים ובעלי מניות בתאגיד, בדרך כלל ייחשבו לחברים בתאגיד, נציגיו או אורגנים שלו, והגמול הכספי המשולם להם אין בו כדי להפכם לעובדי התאגיד (דב"ע שנ/2-11 ששון לוי נ. חברת מלונות שלום, סע' 4 לפס"ד מיום 30.10.90).