סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
45921-11-16
01/05/2017
|
בפני השופטת:
שרה מאירי
|
| - נגד - |
התובע (המשיב):
MAJOR GABREMDAN
|
הנתבעים (המבקשים):
1. גיל חיים הררי
2. אלכס משוסניק
|
| החלטה |
1. בפניי בקשת המבקשים (מ-16.2.17) לסילוקה על הסף של התביעה.
טוענים הנתבעים כי ביום 11.2.15 הגיש התובע כתב תביעה כנגד חברת "פאר הדיור בע"מ" (בתיק 26376-02-15 "החברה" , "ההליך הראשון"), במסגרתה טען כי עבד בחברה ב – 2 תקופות (יוער כבר עתה כי הראשונה בהן היא הנטענת בהליך דנא; ראה סעיף 1.6).
בהליך הראשון הגיעו הצדדים להסכם פשרה (לו ניתן תוקף של פס"ד) ובמסגרתו נקבע: "הצדדים מבהירים כי הגיעו להסכמה זו לאור הודאת הנתבעת בתקופת עבודתו השניה של התובע ויש בהסכמה זו כדי לחסל את כל תביעות התובע מהנתבעת לגבי כל תקופת העבודה הנטענת על ידו".(ההדגשה בבקשה).
והנה, בניגוד להסכמה, הגיש התביעה דנא ובה עתר לאותם סעדים שבהליך הראשון, הליך בו ניתן פס"ד סופי, בגין אותה תקופת עבודה, באותן עילות ואותם סעדים, ונגד בעל המניות ומנהל בחברה (כשנענתה בקשת התובע להציג פלט שיחות טלפון עמו בתקופות הנטענות בהליך הראשון – והובהר כי לא נערכו עמו שיחות טלפוניות).
מתקיים מעשה בי-דין (השתק עילה והשתק פלוגתא) המצדיק דחיית התביעה על הסף, שכן בהליך הראשון ובהליך דנא מתקיימת אותה מסכת עובדתית משפטית.
[המבקשים מפנים לע"א 253/84, ספיר נ' ספיר, פ"ד מ"ב (3) , 14 , 19; דב"ע נד- 3-108 גחלת גמול חסכון לחינוך בע"מ- דבורה חבקין,ׁפורסם בנבוׂ עבודה ארצי, כרך כז (1), 234; ע"א 1650/00 עמוס זיסר נ' משרד השיכון ׁפורסם בנבו) דינים עליון כרך ס"ד, 806; ע"א 2360/99 בחר נ' דיור, בנין ופיתוח, פד"י נה(4) 18,24; זלצמן , מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א, 31; רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים ׁפורסם בנבו) דינים עליון, כרך סד , 662;מפעלי עץ כרמיאל בע"מ נ' שמואל דונרשטיין ס"ע 8950-07-09 (פורסם בנבו)ניתן ביום 31.7.14].
התובע הגיש ההליך הראשון , בייצוג זהה, וויתר על טענת הרמת מסך.
הגשת התביעה דנא היא ניסיון לעקוף חלות כלל מעשה בי"ד ומשמתקיים כלל "הקרבה משפטית" בין הנתבעים לחברה – יצר פסה"ד בהליך הראשון השתק עילה והשתק פלוגתא (המבקשים מפנים לעב"ל 765/07 עווני אבו הדואן נ' המל"ל) .המסקנה האמורה עולה גם מתכלית הכלל של מעשה בי"ד [ע"א 246/66 קולזנר נ' שמעוני, פד"ע כב(2) 561].
משכך, עתרו לסילוק התביעה על הסף ולחיוב התובע בהוצאות.
2. התובע בתגובתו (מ- 7.3.17) טען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומשכך, יש לדחותה.
עיון בכתב התביעה (ס' 6) מלמד כי עסקינן בעילת תביעה אישית כנגד הנתבעים ולאו דווקא מכח הרמת מסך.
משהתביעה מפרטת ומציינת הטעמים להגשתה – יש לדחות הבקשה ולחייב הנתבעים בהוצאות,מה גם שטענות הנתבעים באשר לחבותם כלפיו ותשלום שכרו – דינן להתברר בהליך ההוכחות.
3. הנתבעים בתשובתם (מ-9.3.17 ) חזרו על טענותיהם והפנו לכך כי התובע כלל לא התייחס לבקשה ומתכונת תגובתו יש בה להצדיק קבלת הבקשה, משהתובע כלל לא מתייחס לכך כי מדובר "במעשה בי"ד – השתק פלוגתא ו/או העדר עילה" – כשדוקטרינת "השתק פלוגתא" יכול שתחול גם על מקרה בו אין זהות פורמלית בין בעה"ד – אם קיים ביניהם קשר מחייב /קרבה משפטית/עניינית או כשקיימת "זהות אינטרסים" בין בעה"ד בהליך הראשון לבעה"ד בהליך דנא (י.קדמי על הראיות, חלק 3, עמודים 1193-1194).
בענייננו , מדובר בזהות בין בעה"ד, ביניהם קשר מחייב, קיימת זהות אינטרסים בין בעה"ד בהליך הראשון לבעה"ד בהליך דנא, כשנתבע 1 הוא בעל מניות ודירקטור בחברה, והנתבע 2 הינו מנהל בחברה (תוך שהנתבעים מפנים לבקשת התובע בהליך הראשון לקבל פלט שיחות, תוך שעתר לרכיבים זהים).