סע"ש 45660-05-13 ע' נ' ידיעות אחרונות

התובע שימש כמחלק עיתונים יומיים אצל הנתבעת בתקופה שמאז 1.6.1996 ועד ליום 31.12.12.

זוהי תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, ופנסיה.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים נעוץ בשאלה האם היה התובע עובד הנתבעת אם לאו. אך ככל שיקבע כי היה עובד, ידונו רכיבי תביעתו דלעיל.

רקע נדרש, אשר ברובו, אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים

1. בתחילת עבודתו, עד ליום 30.11.2004,(קרי במועד שקדם לתקופת ההתיישנות מיום הגשת התביעה) שימש התובע גם כמחלק עיתונים (מפיץ) וגם כמקדם מכירות. בתאריך האמור הופסקה ההתקשרות בין הצדדים בכל הנוגע לקידום המכירות. לתובע ניתנה אפשרות להפסיק גם ההתקשרות כמחלק עיתונים ואולם הוא לא בחר בכך (נ/9).

2. בין הצדדים נחתם הסכם התקשרות (נ/1) (להלן: "ההסכם"). בהסכם הוגדרו יחסי הצדדים כיחסי קבלן ונותן שירותים. סעיף 6 להסכם קובע הסדר למקרה שעל אף הסכמה זו יקבע בית משפט מוסמך כי היחסים בין הצדדים הם יחסי עובד- מעסיק ולפיו במקרה כזה "תיערך ביניהם התחשבנות והתקזזות רטרואקטיבית באופן שלחברה לא תיגרם עלות יתר מעבר למה ששולם למוביל הלכה למעשה".

   3. אין חולק כי ההסכם נערך על ידי הנתבעת, כי לא ניתנו לתובע אפשרויות לנהל מו"מ על תוכנו או על הגדרת מעמדו כעצמאי. לעניין זה העיד עד הנתבעת מר רפאל ארביב:

      "ש.טוב. תאמר לי בבקשה מר ארביב , את חוזה העבודה , השירותים , שניתן לע' א' , אני מבין שזה לא הוא חיבר אותו , נכון? אתה מכיר את החוזה הזה.

      ת. אני מכיר את החוזה. גם היום אנחנו מחתימים ,

      ש. על אותו חוזה?

      ת. לא יודע להגיד לך אם בניסוח אותו חוזה , אבל אנחנו מחתימים כל מי שאנו מתקשרים איתו בקשר של הפצת עיתונים , חותם על חוזה.

      ש.אם הוא אומר לא בא לי לחתום על זה ?

      ת. אז לא בא לנו להעסיק אותו." (פרוטוקול ע' 40 ש' 28- ע' 41 ש' 7)