סע"ש 45607-09-16

1.בפניי בקשת הנתבע לחייב את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדו.

2.לאחרונה תוקנו תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) ובמסגרת זו הוספה תקנה 116א' הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

3.בהתאם לתקנה זו כאשר מדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט במקרים בהם המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו, או הוכיח יכולת פירעון או מטעמים מיוחדים שיירשמו. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

4.לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי לקבל את הבקשה.

5.התובע תבע פיצויי פיטורים, זכויות שונות והפרשי שכר לתקופת עבודה נטענת מחודש 8/13 ועד לחודש 8/15. הנתבע בתצהירו הכחיש את טענות התובע.

6.התובע לא צירף כל מסמך או ראיה לכתב התביעה או לתגובה לבקשה כהוכחה לטענותיו. יצוין, כי בכתב התביעה ציין התובע כי הועסק על ידי חברה, ברם בפועל תבע את הנתבע (שלפי כתב התביעה היה בעל החברה). לא ברור האם קיימת חברה, מה זהותה וטענות התובע אינן ברורות.

7.בנוסף, התובע ציין בכתב התביעה, כי בידיו ראיות להוכחת תקופת עבודתו בחברה, ברם ראיות כאמור לא צורפו לכתב התביעה או לתגובה. זאת ועוד, התובע עתר לארכה להגשת תצהירו וכן תצהירי עדים, שיתמכו בטענה כי עבד אצל הנתבע, ברם לא מצאתי מקום להתיר ארכה. עפ"י התקנה יש לצרף ראשית ראיה לתקופת העבודה ולא ניתן להסתפק בתצהיר התובע או עדיו ללא ראיה אובייקטיבית שיכולה לתמוך בגרסה. בנסיבות אלה, לא מצאתי, כי התובע הניח ראשית ראייה לתביעתו.