פושקין נ' סיני טכנולוגיות זיווד בע"מ

1. לפנינו תביעתה של הגב' ויקטוריה פושקין (להלן: התובעת) כנגד מעסיקתה לשעבר סיני טכנולוגיות זיווד בע"מ (להלן: הנתבעת). התובעת פוטרה מעבודתה סמוך לאחר שפרצה מלחמת חרבות ברזל. במוקד התביעה עומדת טענת התובעת, כי פוטרה על רקע היעדרות מהעבודה לצורך השגחה על ילדיה עקב סגירת מוסדות החינוך ובעת שבן זוגה משרת במילואים. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, וטוענת שהפיטורים נובעים משיקולים מקצועיים של צמצום פעילות במפעל ואי התאמה של התובעת.

הרקע העובדתי

2. לנתבעת מפעל לייצור מתכות לאלקטרוניקה. מר יעקב סיני הוא הבעלים ומנכ"ל הנתבעת. בנו, מר אילן סיני, הוא מנהל התפעול בנתבעת.

3. התובעת ילידת 1986, תושבת כרמיאל, נשואה למר יבגני פושקין ואימא לשני ילדים קטינים. התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת ביום 3.9.23, בתפקיד מבקרת איכות, כעובדת בשכר שעתי בתעריף 35 ש"ח. שכרה של התובעת שולם לה בהתאם לתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת.

4. התובעת דיווחה על שעות עבודתה באמצעות מערכת זיהוי פנים, ותוכן דו"חות הנוכחות אינו שנוי במחלוקת. כעולה מדיווח הנוכחות לחודש אוקטובר 2023, התובעת עבדה ביום 8.10.23 וביום 9.10.23. מיום 10.10.23 נעדרה התובעת מהעבודה לסירוגין עד ליום 25.10.23 (סה"כ 11 ימי היעדרות מהעבודה). התובעת חזרה לעבודה ביום 26.10.23. ביום 29.10.23 נמסר לתובעת מכתב פיטורים, שלפיו עילת הפיטורים היא צמצום הפעילות במפעל. הפיטורים נכנסו לתוקף לאלתר.

ההליך בבית הדין

5. התובעת העידה לעצמה. כן העיד מטעמה מר יבגני וינוגרד, המנהל פעוטון בכרמיאל, בו התחנך בנה של התובעת (להלן: יבגני). מטעם הנתבעת העידו מר יעקב סיני (להלן: יעקב) ומר אילן סיני (להלן: אילן).

דיון והכרעה

6. לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

קליטת התובעת לעבודה בנתבעת

7. יעקב, בעלי הנתבעת המכהן כמנכ"ל, העיד כי בנתבעת מועסקים למעלה מ- 30 עובדים (עמ' 21, ש' 32). בנו אילן העיד, כי הוא מנהל התפעול ואחראי על קליטת עובדים ועל הליך סיום העסקתם. מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת זימנה את התובעת לראיון עבודה על ידי גלי סיני, מנהלת תפ"י (התכתבות ווטסאפ - נספח 1(א) לתצהיר התובעת; עדות התובעת בעמ' 6, ש' 20- 33). אילן ראיין את התובעת לעבודה. לאחר שנקלטה התובעת לעבודה בנתבעת, ביום 3.9.23, הנתבעת היא שהפיקה לה תלוש שכר ושילמה את שכרה.

8. הנתבעת טענה, כי העסיקה את התובעת באמצעות חברת כוח אדם. אילן הצהיר שנחתם "הסכם התקשרות להשמת עובדים" (סעיף 6 לתצהיר). הנתבעת צירפה לראיותיה "הסכם התקשרות להשמת עובדים" (נספח א לתצהירים). הצדדים להסכם זה הם הנתבעת וחברת א.א. שירותי השמה בע"מ (להלן: חברת ההשמה). בשולי ההסכם עם חברת ההשמה חתום יעקב ונציג מטעם חברת ההשמה. על פי ההסכם, חברת ההשמה תפנה לנתבעת מועמדים פוטנציאליים בתמורה לדמי טיפול (המחאת תשלום נספח ז לתצהירי הנתבעת). בסעיף 3 להסכם עם חברת ההשמה צוין, כי "העובדים מתקבלים ישירות דרככם ואין ל-א.א. השמה – כח אדם יחסי עובד-מעביד לעובד המתקבל לעבודה". הנתבעת לא זימנה לעדות נציג מטעם חברת ההשמה, והמסקנה המתבקשת מכל האמור היא שמדובר בחברת השמה דרכה הגיעה התובעת לראיון עבודה בנתבעת (ראו גם: עדות התובעת בעמ' 6, ש' 24). לכן, נדחית טענת הנתבעת שהתובעת הועסקה באמצעות חברת כוח אדם.

9. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעת התקבלה לתקופת ניסיון. יעקב ציין בתצהירו, כי נחתם עם התובעת טופס קליטת עובד, המציין תקופת ניסיון של שלושה חודשים, שבסיומם צפוי שכרה השעתי של התובעת לעלות מ- 35 ש"ח ל- 40 ש"ח (סעיף 7 לתצהיר). גם לגרסת התובעת, בראיון העבודה אילן סיכם איתה בעל פה שכר שעתי בסך 35 ש"ח שיועלה לאחר שלושה חודשים (סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 4 לתצהיר; עמ' 6, ש' 39). אולם התובעת כפרה בטענה שסוכם על תקופת ניסיון (עמ' 6, ש' 36).

10. לראיותיה צירפה הנתבעת "טופס קליטת עובד חדש" (נספח ב לתצהירים) (להלן: טופס הקליטה). בטופס זה צוינו הפרטים הבאים: שם מלא של התובעת, מספר ת"ז, עיר מגורים, מספר טלפון נייד, תאריך לידה, תאריך תחילת עבודה. מתחת נרשם: "35 ש"ח – 3 חודשים. החל מהחודש הרביעי: 40 ש"ח". לצד התעריף השעתי נרשמה כוכבית עם הערה: "הגיעה מכוח אדם א.א. השמה". כמו כן, נרשמו בטופס זה פרטי חשבון הבנק של התובעת. הטופס אינו כולל חתימה של גורם בנתבעת. בניגוד להצהרתו של יעקב, הטופס אינו חתום על ידי מאן דהוא. המקום המיועד לחתימת המנכ"ל נותר ריק, וגם לא מופיעה חתימת התובעת. זאת ועוד: הרישום בטופס עומד בסתירה לטענת הנתבעת, כי סוכם על תקופת ניסיון. כל שרשום בטופס הוא ששכרה השעתי של התובעת יועלה לאחר שלושה חודשי עבודה, בדומה לגרסת התובעת בכתב התביעה ובתצהירה. מן האמור מתבקשת המסקנה, כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת במישרין.

בעלה של התובעת גויס למילואים ביום 7.10.23 ומסגרות החינוך בעיר כרמיאל היו סגורות בשל המצב המיוחד שהוכרז במדינה

11. כפי שציינו בפתח פסק הדין, התובעת נשואה ואם לשני ילדים קטינים. התובעת הציגה ראיה שבעלה גויס למילואים ביום 7.10.23 בצו 8 (אישור צה"ל מיום 4.3.24 נספח 1(ב) לתצהיר). בתה לינוי, בת 4 שנים במועד הרלוונטי לתביעה, התחנכה בגן עירייה "גן חבצלת" (להלן: הבת לינוי). בנה לירוי, יליד 7.6.2022, בן שנה וארבעה חודשים במועד הרלוונטי לתביעה, טופל בפעוטון "אגדה" בכרמיאל (להלן: הבן לירוי).

12. התובעת הציגה גם תכתובות ווטסאפ שנשלחו בקבוצת הורי גן חבצלת, בו התחנכה בתה לינוי (נספח 5(א) לתצהיר). מהודעות אלו עולה, כי הגן היה סגור מיום 8.10.23 ועד ליום 25.10.23, והוא חזר לפעילות ביום 26.10.23.

13. לבקשת התובעת ניתן צו המופנה לעיריית כרמיאל, אשר הגישה תעודת עובד ציבור בנוגע למסגרות החינוך בעיר. מתעודת עובד הציבור עולה, כי מערכת החינוך בכרמיאל נסגרה מיד עם פרוץ המלחמה, מיום 8.10.23. גני העירייה בכרמיאל היו סגורים עד ליום 21.10.23, ומערכת החינוך חזרה לפעילות הדרגתית ביום 22.10.23. עוד צוין בתעודת עובד הציבור, כי גן חבצלת בו התחנכה הבת לינוי, נפתח באופן חלקי ביום 26.10.23 וביום 27.10.23, ומיום 29.10.23 פעל במתכונת מלאה.

14. באשר לגן של הבן לירוי – התובעת זימנה כאמור לעדות את יבגני, הבעלים של פעוטון אגדה. יבגני אישר בעדותו שהבן לירוי התחנך בפעוטון אגדה בחודש אוקטובר 2023 (עמ' 2, ש' 37 ואילך), והציג חשבונית מיום 24.10.23 עבור תשלום שכר לימוד לחודש 10/23 (מוצג ת/1). כן הוצג לבית הדין פירוט תשלומים שנתי עבור שכר לימוד של הבן לירוי (מוצג ת/2). יבגני העיד, כי הפעוטון נסגר ביום 9.10.23. ביום 19.10.23 ניתנה הרשאה לפתוח את הגן, ובעניין זה הציג יבגני לבית הדין הודעת ווטסאפ מטעם אחראית גנים, פעוטונים ומעונות יום בעיריית כרמיאל (מוצג ת/3). לפי עדותו של יבגני, הפעוטון בו התחנך לירוי נפתח מחדש ביום 21.10.23 (עמ' 3, ש' 22- 23).

15. על יסוד האמור עד כה, אנו קובעים כי בן זוגה של התובעת נעדר מהבית בשל צו מילואים מיום 7.10.23 ולמשך 150 יום. מפרוץ המלחמה מסגרות החינוך בכרמיאל היו סגורות על פי הוראת משרד החינוך (ראו חוזר מנכ"ל משרד החינוך מיום 17.10.23 - נספח 5(ב) לתצהיר התובעת). מערכת החינוך בכרמיאל חזרה לפעילות בהדרגה החל מיום 21.10.23.

16. לגרסת התובעת, בשבוע הראשון של המלחמה כשבעלה בשירות מילואים ומסגרות החינוך בכרמיאל היו סגורות, נעזרה בהוריה ובחמיה – בנה לירוי היה בהשגחת חמיה בקריות, ובתה לינוי הייתה לסירוגין בהשגחה של התובעת ושל הוריה בכרמיאל (סעיף 9 לתצהיר; עמ' 7, ש' 19- 21; עמ' 15, ש' 22- 25). לטענתה, לאחר מכן לא הצליחה למצוא פתרון או סידור אחר לילדיה, ולכן נאלצה להעדר מעבודתה כדי להישאר עם ילדיה בבית על מנת להשגיח עליהם. גרסה זו לא נסתרה.

17. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי הוכחה במלואה גרסת התובעת שבחודש הראשון לפרוץ המלחמה נאלצה לשהות בביתה עם הילדים כדי להשגיח עליהם בעת שבעלה בשירות מילואים ומוסדות החינוך בכרמיאל אינם פעילים.

היעדרותה של התובעת מהעבודה

18. בהתאם לדו"ח הנוכחות לחודש 10/23, התובעת עבדה בתאריכים 8.10.23, 9.10.23 ו- 12.10.23. התובעת נעדרה מעבודתה ביום 10.10.23 ו- 11.10.23. מיום 15.10.23 נעדרה התובעת עד ליום 25.10.23 (להלן: תקופת ההיעדרות), והיא חזרה לעבודה ביום 26.10.23.

19. התובעת טענה שעדכנה את הנתבעת בזמן אמת, בטלפון ובהודעות לגבי היעדרותה מהעבודה כדי להשגיח על ילדיה, וכן לגבי גיוסו של בעלה למילואים בצו 8 (סעיף 10 לתצהיר). עוד טענה התובעת, כי בתה חזרה לגן העירייה ביום 26.10.23, ובאותו היום חזרה לעבודתה בנתבעת.

20. לטענת הנתבעת, התובעת נעלמה ללא סיבה עוד לפני 7.10.23, ניתקה קשר עם הנתבעת ולא דאגה לעדכן בנוגע למתרחש עמה. בתצהירו ציין אילן, כי התובעת "לא השיבה לפניות הנתבעת" (סעיף 11 לתצהיר).

21. כעולה מהעדויות, מר קובי דמרי הוא מנהל הייצור במפעל הנתבעת (להלן: קובי). דיאנה עבדה עם התובעת במחלקת בקרת איכות. בדיון ההוכחות ביקשה הנתבעת לטעון, כי קובי ודיאנה הם עובדים בדרג זהה לתובעת. לפי הטענה המשתמעת משאלות ב"כ הנתבעת לתובעת ומעדותו של יעקב, לא היה מקום שהתובעת תעדכן את קובי ודיאנה, והיה עליה להודיע לדרג בכיר יותר על היעדרותה מהעבודה. בעניין זה מצאנו את גרסת התובעת אמינה, בעוד שהתקשינו לתת אמון בגרסת הנתבעת. הטעם הראשון לכך הוא שהתובעת העידה "קובי הוא המנהל שלי" (עמ' 8, ש' 7). גם אילן העיד, כי קובי הוא מנהל הייצור של המפעל, אשר נתן לתובעת הוראות עבודה (עמ' 33, ש' 38; עמ' 34, ש' 1). בנסיבות אלה, הגיוני וסביר שהתובעת תודיע לקובי על היעדרות מהעבודה. התובעת גם הסבירה, כי ביום שפרצה המלחמה קובי היה בחו"ל, ולכן קודם כל הודיעה לדיאנה וביקשה ממנה להודיע לגורמים האחראים בנתבעת. בהמשך כשקובי חזר לארץ, התובעת עדכנה אותו ישירות שהיא נאלצת להישאר בבית עם ילדיה. הטעם השני לחיזוק גרסת התובעת הוא שהתובעת העידה, כי אין לה את מספרי הטלפון של יעקב ואילן (עמ' 8, ש' 5, 25- 26). גם הסבר נשמע סביר בעינינו בהתחשב בכך שעבדה בנתבעת חודש ימים עד לפרוץ המלחמה. הטעם השלישי הוא שהנתבעת לא הציגה טופס הודעה לעובד בו נרשם שם הממונה הישיר על התובעת, כולל תיאור תפקידו. לכן, הנתבעת במחדלה יצרה אי בהירות בנוגע לגורם לו אמורה הייתה התובעת להודיע על היעדרות מהעבודה. הטעם הרביעי נוגע לסתירה בגרסאות עדי הנתבעת. יעקב העיד, כי קובי הוא מנהל מחלקה, אולם אינו ממונה על המחלקה של התובעת (עמ' 22, ש' 29), בעוד שאילן העיד, כי קובי נתן לתובעת הוראות עבודה.

22. מחומר הראיות עולה, כי התובעת עדכנה את הנתבעת בזמן אמת על היעדרותה מהעבודה ועל סיבת היעדרותה. כך אנו למדים מהתכתבות התובעת עם דיאנה ועם קובי (נספחים 3(א), 3(ב) ו- 4 לתצהיר התובעת). כך, למשל, בהודעה קולית של דיאנה לתובעת ביום 10.10.23 בשעה 19:57 אמרה לה דיאנה: "אמרתי לאילן שאת נשארת בבית עם הבת". ביום 14.10.23 התובעת שלחה הודעת טקסט לקובי והודעה קולית לדיאנה. בהודעה ששלחה התובעת לקובי ביום 14.10.23 בשעה 17:20 כתבה התובעת: "לא אצליח להגיע לעבודה שיוכל למצוא סידור לילדים אז אני אוכל לצאת כרגע אין אפשרות יעדכן בהמשך וסליחה". קובי אישר קבלת ההודעה. בהודעה מיום 18.10.23 בשעה 15:37 קובי שאל את התובעת לשלומה. התובעת השיבה לו שהיא בבית עם הילדים. ביום 23.10.23 התובעת העבירה לדיאנה הודעה שקיבלה מהגננת שהגן עודנו סגור, ודיאנה השיבה לה בהודעה קולית "בסדר, אני אמסור". התובעת שלחה לקובי הודעה נוספת ביום 25.10.23 בשעה 18:49, בה עדכנה אותו שביום למחרת הגן נפתח והיא חוזרת לעבודה. בהודעה חוזרת אישר קובי שקיבל את הודעת התובעת. במקביל שלחה התובעת הודעה קולית לדיאנה ועדכנה אותה שלמחרת תחזור לעבודה.

23. בעוד שהתובעת תמכה את גרסתה בראיות אובייקטיביות בזמן אמת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענתה שהתובעת נעדרה מעבודתה עוד לפני 7.10.23. לא זו אף זו: טענת הנתבעת עומדת בסתירה לרישום בדוח הנוכחות לחודש 10/23, בו צוין כי התובעת עבדה בימים 1.10.23 עד 5.10.23 (שבוע עבודה מלא מיום ראשון עד חמישי). בעדותו לפנינו סתר יעקב את גרסת הנתבעת שהתובעת "נעלמה", משהעיד "אני ידעתי שהיא לא בעבודה" (עמ' 28, ש' 18).

24. לא זו בלבד שהוכח שהתובעת עבדה באופן סדיר לפני פרוץ המלחמה, אלא שלא הוכחה טענת הנתבעת שהתובעת לא השיבה לפניותיה. הנתבעת לא הציגה ראשית ראיה לפניות שלה אל התובעת. נהפוך הוא: העדים מטעם הנתבעת יעקב ואילן העידו, כי כלל לא ניסו ליצור קשר עם התובעת. יעקב ואילן לא פנו לתובעת בכל דרך שהיא, ואף לא הנחו גורם אחר בנתבעת להתקשר אל התובעת (עדות יעקב בעמ' 27, ש' 39; עדות אילן בעמ' 37, ש' 39).

25. סיכום ביניים: התובעת עדכנה את הנתבעת בזמן אמת על היעדרותה מהעבודה עקב הצורך להשגיח על ילדיה ששהו בבית ללא מסגרת חינוכית כשבעלה בשירות מילואים. קובי ידע שהתובעת נמצאת בביתה ושבעלה במילואים. הנתבעת בחרה מסיבותיה שלא לזמן את קובי לעדות, ובמצב דברים זה חל הכלל הראייתי שלפיו הימנעות מזימון עד רלוונטי מקימה חזקה שבעובדה כי עדותו הייתה פועלת לחובת הנתבעת. המסקנה העולה מן האמור היא שהיעדרות התובעת מעבודתה עם פרוץ המלחמה הייתה היעדרות מוצדקת באישור הנתבעת.

חזרת התובעת לעבודה ביום 26.10.23

26. מדוח הנוכחות לחודש 10/23 עולה, כי התובעת שבה לעבודה בנתבעת ביום 26.10.23.

27. לגרסת התובעת, עם חזרתה לעבודה פנתה ליעקב לברר לגבי זכאותה לשכר בתקופת ההיעדרות. כשהבהירה ליעקב שאינה עובדת חברת כוח אדם, הוא התחיל לצעוק עליה והתובעת סיימה את השיחה וחזרה לעמדת העבודה.

28. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה שהיו צעקות, וטענה שהתובעת היא עובדת חברת כוח אדם, ולכן היה עליה לברר את זכויותיה מול המעסיקה שלה.

29. אנו נותנים אמון מלא בגרסת התובעת. בעדותה חזרה התובעת בצורה עקבית, קוהרנטית ומעוררת אמון על גרסתה העובדתית (עמ' 13, ש' 22- 30). תצהירו של יעקב שותק בעניין האירוע מיום 26.10.23, ולראשונה בעדותו הכחיש שהתובעת פנתה אליו ביום 26.10.23 (עמ' 28, ש' 38 עד עמ' 29, ש' 4). התרשמותנו הבלתי אמצעית מעדי הנתבעת היא שגרסתם אינה מעוררת אמון. לפיכך, אנו קובעים שהוכחה טענת התובעת שעם חזרתה לעבודה פנתה ליעקב לברר לגבי זכויותיה בתקופת ההיעדרות, יעקב התרגז עליה והיא חזרה לעמדת העבודה.

העילות הנטענות לפיטורים

30. אין מחלוקת בין הצדדים, כי קובי מסר לתובעת ביום 29.10.23 מכתב פיטורים בו צוין, כי סיבת הפיטורים היא "צמצום הפעילות במפעל" (נספח ה לתצהירי הנתבעת).

31. לגרסת התובעת, ביום 29.10.23 בשעה 15:15 לערך קובי קרא לה לחדרו. בעת כניסתה לחדר קובי מסר לה מעטפה. התובעת פתחה את המעטפה ובה מכתב הפיטורים (סעיף 14 לתצהיר; עמ' 10, ש' 30- 35). לטענתה, מכתב הפיטורים נוקט בסיבה פיקטיבית שנועדה לתרץ את פיטוריה הלא חוקיים. למיטב ידיעתה, לא פוטרו באותה עת עובדים נוספים.

32. לטענת הנתבעת, מכתב הפיטורים נמסר לתובעת לאחר שקוים לה הליך שימוע. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובעת פוטרה על רקע צמצום בכוח אדם במפעל בכלל ובמחלקת בקרת איכות בפרט. עוד נטען, כי התובעת פוטרה על רקע אי התאמה משהנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודה המקצועי.

33. הנתבעת הציגה מספר גרסאות עובדתיות על השתלשלות העניינים שקדמה לסיום עבודתה של התובעת. כפי שיובהר להלן, הוצגה גרסה מתפתחת שנפלו בה סתירות והיא אינה מעוררת אמון. הסיבה שהציגה הנתבעת בכתב ההגנה כעילה לפיטורי התובעת היא שנטשה את עבודתה, נעלמה ו"הפסיקה את עבודתה ללא כל סיבה עוד לפני אירוע ה- 7 באוקטובר, בעקבות כך היא זומנה לשימוע..." (סעיף 3 בעמ' 2 לכתב ההגנה). שתי עילות נוספות צוינו במכתב הזימון לשימוע (נספח ג לתצהירים): צמצום בכוח אדם ואי התאמה. לאורך ההליך המשפטי הוסיפה הנתבעת ושכללה את טיעוניה. בדיון המוקדם טענה הנתבעת, כי עוד לפני 7.10.23 שקלה לסיים את העסקת התובעת, שעבדה בתקופת ניסיון דרך חברת השמה. לכן, עם שובה של התובעת לעבודה נמסר לה זימון לשימוע. בתצהירי הנתבעת ציינו יעקב ואילן, כי בתקופת עבודתה הקצרה של התובעת התברר לנתבעת שאין התאמה בין הכישורים והידע שהציגה התובעת בקורות חייה ובין תפקודה בפועל, דבר שהצביע על חוסר התאמה לתפקיד (סעיפים 5 ו- 8 לתצהיר יעקב; סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר אילן). עוד ציין יעקב, כי באותה תקופה הנתבעת "צמצמה בעובדיה והעדיפה לצמצם בכוח האדם חסרי הניסיון" (סעיף 8 לתצהיר). גרסת העדים יעקב ואילן בחקירות הנגדיות גם היא אינה מעוררת אמון. בעדותו נשאל יעקב אם פיטר עובדים נוספים באותה תקופה, והשיב שלא פיטר עובד נוסף מלבד התובעת. מכאן, שיעקב סתר בעדותו את גרסת הנתבעת בנוגע לפיטורי צמצום. זאת ועוד: אילן העיד, כי התובעת הרבתה לצאת להפסקות עישון והוא נהג להעיר לה על כך רבות (עמ' 36, ש' 1- 2). מדובר בגרסה כבושה, שאין לה זכר בכתב ההגנה או בתצהירים מטעם הנתבעת. על יסוד ריבוי גרסאות הנתבעת נבחן את הסיבה לפיטורי התובעת.

34. באשר לטענה שהתובעת נעלמה מעבודתה (סעיף 17 לכתב ההגנה): קבענו לעיל, כי טענה זו לא הוכחה והיא עומדת בסתירה לרישום בדוחות הנוכחות לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2023. עד לפרוץ המלחמה לא החסירה התובעת ימי עבודה, ובימים הראשונים למלחמה נעדרה מהעבודה בידיעת הנתבעת.

35. באשר לעילת הצמצומים: טענה לפיטורי "עובדים חסרי ניסיון" היא טענה בעלמא. לא הובאה ראיה להליכי צמצום במפעל, כפי שצוין במכתב הפיטורים. הנתבעת לא הציגה ראיה לפיטורים של עובד נוסף בתקופה בה פיטרה את התובעת. הנתבעת גם לא הסבירה את הצורך בצמצומים. יעקב העיד, מצד אחד, כי לא פיטר עובד נוסף. מצד שני העיד, כי הסיבה היחידה לפיטורי התובעת היא צמצומים. אשר על כן, אנו קובעים כי לא הוכחה הטענה לפיטורי צמצום.

36. באשר לעילת אי ההתאמה: גרסת הנתבעת היא כי "נתגלעו קשיים בתפקודה של התובעת, הן מבחינת איכות העבודה והן מבחינת התאמתה לתפקיד" (סעיף 5 לתצהיר אילן). לטעמנו, מדובר בטענה כללית וסתמית. בעדותו ציין אילן, כי מדי יום העיר לתובעת על איכות עבודתה, הסביר לה והדריך אותה (עמ' 35, ש' 12- 15). אלא שאין לנתבעת גרסה מפורטת המסבירה את הליקויים המקצועיים בעבודתה של התובעת. לא כל שכן, לא הובאה ראיה לשיחות שקוימו עם התובעת או להערות מקצועיות שקיבלה או תועדו בתיקה האישי. אילן אישר בעדותו שלא קיים מסמך המתעד הערות על עבודתה של התובעת (עמ' 35, ש' 4). הנתבעת, כאמור, בחרה שלא לזמן לעדות מטעמה את קובי, שהיה ממונה על התובעת, או את דיאנה שעבדה עם התובעת במחלקת בקרת איכות. אילן הוסיף, כי מדי יום הרבתה התובעת לצאת להפסקות עישון וטלפון (עמ' 36, ש' 1- 2). טענה כבושה זו אין לה, כאמור, זכר בכתב ההגנה או בתצהירים מטעם עדי הנתבעת. גם במכתב הזימון לשימוע לא צוינה טענה להפסקות מרובות. לאור הגרסה העובדתית הדלה, השינויים שחלו בגרסת הנתבעת בנוגע לחוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת, והימנעות הנתבעת מהבאתו של קובי לעדות – אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע גם בעניין זה.

הפרת זכות השימוע ופגמים בהליך הפיטורים

37. לטענת התובעת, פוטרה שלא כדין בחוסר תום לב, בשעת מלחמה, בהיותה אם לילדים קטנים כאשר בעלה מגויס לשירות מילואים בשעת חירום. התובעת טוענת, כי פוטרה ללא הליך שימוע, ולא ניתנה לה זכות להשיב לטענות הנתבעת. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בפיצוי בסכום של 30,000 ש"ח.

38. לטענת הנתבעת, פיטורי התובעת נעשו לפי הכללים המקובלים; התובעת זומנה לשימוע ונערך לה שימוע בו ניתנה לה זכות להשמיע טיעונים. לפי הטענה, במכתב מיום 19.10.23 זומנה התובעת לשיחת שימוע שנקבעה ליום 24.10.23 בשעה 10:00. בזימון לשימוע צוינו שתי סיבות בגינן הנתבעת שקלה את סיום ההעסקה: א. צמצום בכוח אדם. ב. אי התאמה.

39. מכתב הזימון לשימוע: התובעת כפרה בטענה שקיבלה זימון לשימוע (סעיפים 16, 39 לתצהיר; עמ' 10, ש' 24- 28). מכתב הזימון לשימוע נושא תאריך 19.10.23, הוא חתום על ידי אילן, אך לא מופיעה חתימת התובעת. במצב דברים זה, הנטל מוטל על הנתבעת להציג ראיות למסירת הזימון לשימוע לתובעת. לאחר שבחנו את מכלול הראיות, אנו קובעים כי לא הוכחה מסירת זימון לשימוע לתובעת. נסביר טעמנו למסקנה זו.

ראשית, מכתב הזימון לשימוע נושא תאריך 19.10.23, אלא שביום זה התובעת כלל לא התייצבה לעבודה. הנתבעת לא הסבירה קושי זה.

שנית, אין בתצהירי הנתבעת גרסה עובדתית המתארת מתי וכיצד נמסר לתובעת מכתב הזימון לשימוע, מי הגורם שמסר לה את המכתב, במיוחד כאשר התובעת לא נכחה בעבודה מיום 15.10.23 ועד 25.10.23, וחזרה לעבודה ביום 26.10.23.

שלישית, בעדותו ציין אילן, כי הוא מכין את מכתבי הזימון לשימוע ומוסר אותם לעובדים (עמ' 39, ש' 16). כשנשאל בנוגע למסירת הזימון לשימוע לתובעת, העיד אילן שהוא מסר את הזימון לתובעת (עמ' 39, ש' 20). כשנשאל באיזו דרך, השיב שאולי שלח לה מהטלפון הנייד שלו. כשהתבקש לבדוק במכשיר הטלפון הסלולרי שלו, נוכח אילן כי התובעת אינה שמורה באנשי הקשר שלו ואין לו התכתבות עמה. בעקבות כך, שינה אילן את גרסתו וטען שאינו זוכר מי מסר לתובעת את הזימון לשימוע (עמ' 40, ש' 4, 6- 8).

40. פרוטוקול השימוע: הנתבעת הציגה פרוטוקול שימוע מיום 24.10.23 (נספח ד לתצהירים). מעיון בפרוטוקול השימוע עולה, כי נכחו בשיחה אילן סיני, קובי והתובעת. הסיכום נכתב בכתב יד על ידי אילן סיני. צוין שהנתבעת מצמצמת כוח אדם במפעל בכלל ובמחלקת ביקורת בפרט. כמו כן, צוינה חוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת. נרשם, כי למרות עזרה, תמיכה ולמידה שקיבלה התובעת תוך כדי העבודה, היא לא הציגה ידע מקצועי כמצופה ממנה לנוכח הניסיון והידע שהציגה בראיון העבודה. בשולי פרוטוקול השימוע חתומים אילן וקובי. המקום המיועד לחתימת התובעת נותר ריק ונרשם "העובדת סירבה לחתום יצאה מהמשרד בטריקת דלת".

41. לטענת התובעת, לראשונה ראתה את פרוטוקול השימוע במסגרת כתב ההגנה. התובעת הכחישה שקיבלה מסמך לחתימה (נספח ה לתצהירי הנתבעת), וסירבה לאשר קבלת מכתב הפיטורים (עמ' 12, ש' 24- 31). עוד הדגישה התובעת, כי עבדה בתפקיד ביקורת ולא עובדת ייצור, כפי שצוין בפרוטוקול השימוע. כן ציינה התובעת, כי נרשם שם המשפחה "פרשקיר" שאינו מוכר לה.

42. בתצהיריה הנתבעת לא התייחסה לקשיים אלה, והעדים מטעמה לא מסרו גרסה עובדתית נגדית.

43. לאחר בחינת חומר הראיות אנו קובעים, כי פרוטוקול השימוע אינו מסמך אותנטי, ולא הוכח שהנתבעת ערכה לתובעת הליך שימוע. להלן נסביר את הטעמים לקביעות אלה.

ראשית, מדוח הנוכחות לחודש 10/23 עולה, כי התובעת כלל לא נכחה בעבודה ביום שנטען שנמסר לה זימון לשימוע וביום בו נטען שנערכה לה שיחת שימוע.

שנית, הנתבעת לא זימנה לעדות את קובי, על אף שמדובר בעובד שכיר בנתבעת, אשר לכאורה נכח בשיחת השימוע. קובי הוא עד בשליטת הנתבעת, ואי הבאת עד חיוני זה לעדות פועל לחובת הנתבעת. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר קובי התנהל מול התובעת במהלך ימי היעדרותה, נתן לה הוראות עבודה ומכאן שיכול היה להעיד על תפקודה המקצועי, וכן היה גורם שמסר לתובעת את מכתב הפיטורים (עדות אילן בעמ' 40, ש' 39).

שלישית, התובעת הותירה עלינו רושם של עדה אמינה ועדותה לפנינו עוררה אמון רב. התובעת העידה על הדברים כהווייתם ובעדותה חזרה על הגרסה שמסרה בכתב התביעה ובתצהיר.

44. על יסוד הקביעה שהנתבעת לא ערכה לתובעת הליך שימוע, אנו קובעים, כי הליך פיטורי התובעת היה לקוי ובעייתי. אי לכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. נוכח גילה של התובעת, תקופת העסקתה ונסיבות הפיטורים, אנו מעמידים את הפיצוי על סכום של 20,000 ש"ח. בקביעת סכום זה נתנו משקל לכך שהנתבעת הציגה ראיות אותן מצאנו מפוברקות.

זכאות לשכר עבודה בתקופת ההיעדרות

45. אין חולק, כי התובעת נעדרה מעבודתה 11 ימי עבודה, בימים 10.10.23, 11.10.23, 15.10.23, 16.10.23, 17.10.23, 18.10.23, 19.10.23, 22.10.23, 23.10.23, 24.10.23 ו- 25.10.23.

46. לטענת התובעת, נאלצה להעדר מעבודתה לצורך השגחה על ילדיה בשל מצב מיוחד בעורף וההוראה על סגירת מוסדות החינוך של הילדים, כשבעלה מגויס למילואים בצו 8. לפי הטענה, התובעת זכאית למלוא שכרה עבור ימי היעדרותה בהתאם להוראות צו ההרחבה בעניין תשלום שכר בשל נזק מלחמה ונזק עקיף (חרבות ברזל) בסך 3,241 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת שכר.

47. אשר לדעתנו: התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח צו ההרחבה להסכם קיבוצי בעניין תשלום שכר בשל נזק מלחמה ונזק עקיף (חרבות ברזל) (י"פ 12159, עמ' 4451). תחילת הצו ביום פרסומו 6.3.24, והוא אינו חל רטרואקטיבית. אשר על כן, נדחית התביעה לתשלום שכר עבודה בגין ימי ההיעדרות.

התובעת הופלתה לרעה מחמת היותה הורה

48. לטענת התובעת, פוטרה בשל היותה הורה ובשל הצורך להיעדר מהעבודה כדי להשגיח על ילדיה עקב סגירת מוסדות החינוך, על רקע המצב המיוחד שהוכרז והיעדרות בעלה שגויס למילואים. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 80,000 ש"ח מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות).

49. יעקב העיד לפנינו, כי כבעלים ומנכ"ל הנתבעת הוא לא מעורב בקליטת עובדים ובהליך השימוע לקראת סיום העסקה של עובד. לפי עדותו, הוא ידע שהתובעת נעדרת מהעבודה בתחילת המלחמה (עמ' 28, ש' 18), אך לא ידע שהיא נשואה ואימא לילדים קטנים (עמ' 30, ש' 4- 9). גם אילן העיד שלא ידע שהתובעת נשואה ואימא לילדים קטנים (עמ' 37, ש' 33). יעקב העיד, כי לא ידע שהתובעת נעדרת על רקע הצורך להשגיח על ילדיה (עמ' 27, ש' 31, 33; עמ' 28, ש' 22), וגם לא פנה לברר עם דיאנה את סיבת היעדרותה של התובעת (עמ' 28, ש' 33). יעקב העיד: "למה לא בעבודה? לא עניין אותי" (עמ' 28, ש' 20). יעקב ואילן העידו לפנינו, כי שניהם קיבלו את ההחלטה על פיטורי התובעת (עדות יעקב בעמ' 26, ש' 30- 31; עמ' 27, ש' 13- 29; עדות אילן בעמ' 41, ש' 36- 39).

50. על יסוד המארג הראייתי שהונח לפנינו, אנו קובעים, כי הנתבעת ידעה גם ידעה שהתובעת אם לילדים קטנים ונאלצה להישאר בביתה כדי להשגיח עליהם. בעניין זה נתנו משקל ראייתי רב לגרסתה האמינה של התובעת, ומנגד לסתירות שנתגלעו בעדויות של יעקב ואילן ולאי הבאתם של קובי ודיאנה לעדות. לא זו בלבד שעדות התובעת הותירה עלינו רושם אמין מזו של יעקב ואילן, אלא שגרסת התובעת מקבלת חיזוק ותמיכה בתכתובות הווטסאפ שלה עם קובי ודיאנה. קובי שימש ממונה על התובעת, אשר נתן לה הוראות עבודה. ידיעתו של קובי, בהיותו מנהל ייצור בנתבעת, על סיבת היעדרותה של התובעת, מיוחסת לנתבעת כמעסיקה. לכן, הוכח שהנתבעת ידעה באופן מלא על נסיבות היעדרותה של התובעת מהעבודה. לאמור נוסיף, כי קובי ודיאנה אישרו בהודעות טקסט או בהודעות קוליות ששלחו לתובעת, כי עדכנו את יעקב ואילן בדבר היעדרות התובעת מהעבודה עקב סגירת מסגרות החינוך.

51. לפי התרשמותנו מעדי הנתבעת, חוסר שביעות הרצון של הנתבעת קשור להיעדרות התובעת מהעבודה ולכך שביקשה לברר עם יעקב את זכאותה לשכר עבור ימי ההיעדרות. אשר על כן, התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והציגה ראשית ראיה לקיומה של הפליה אסורה. אי לכך, הנטל עובר לכתפי הנתבעת לסתור את טענות התובעת ולהוכיח, כי פיטוריה לא נבעו מהיעדרות לצורך השגחה על ילדיה. בסיכומים טענה הנתבעת, כי התובעת פוטרה משיקולים מקצועיים הקשורים בתפקוד השוטף של המפעל, בצרכים תפעוליים ובקשיים מקצועיים בעבודתה של התובעת. אלא שכפי שקבענו לעיל, הנתבעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לצורך תפעולי בצמצום כוח אדם. גם טענתו של יעקב בעדות לפנינו, כי לא העסיק עובד אחר במקום התובעת, נטענה בעלמא. הנתבעת גם לא הביאה בדל ראיה לקושי מקצועי בעבודתה של התובעת, והטענה נותרה עמומה וסתמית. בכל אופן נבהיר, כי לטעמנו היעדרות התובעת מהעבודה היה לפחות אחד השיקולים אשר הובילו להחלטה לסיים את העסקתה. מכאן, שהנתבעת מצדה לא הצליחה להוכיח כי פעלה שלא מתוך הפליה אסורה.

52. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה, כי במקרה דנן התקיימה הפליה אסורה בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות, והתביעה לפיצוי מכוח חוק זה מתקבלת. בבחינת מכלול נסיבות המקרה אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח. בקביעת סכום זה שקלנו את עילת התביעה הנוספת שנתבעה בגין פיטורי התובעת ואת הפיצוי המשמעותי שמצאנו מקום לפסוק לטובת התובעת, כפי שיפורט להלן.

זכאות התובעת לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006

53. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006 (להלן: חוק הגנה על עובדים בשעת חירום) מעניק הגנה סוציאלית לעובדים המנועים מלהגיע למקום עבודתם או לבצעה עקב המצב הביטחוני. החסינות מפני פיטורים מותנית בקיומה של זיקה סיבתית ברורה בין נסיבות החירום הביטחוניות ובין היעדרות העובד. כבר נפסק, כי "הן מדברי ההסבר, והן מלשון החוק, עולה בבירור כי כוונת המחוקק הייתה לפרוש הגנה על עובדים אשר מפאת המצב, שאינו נתון לשליטתם, נבצר מהם להגיע למקום עבודתם או לבצעה" (ע"ע (ארצי) 400/09 רפאל לב ארי – עיריית מעלות תרשיחא, בפסקה 7 (13.10.2010)).

54. ביום 27.11.23 התקבל בכנסת תיקון מס' 5 לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, שתחילתו ביום 7.10.23 (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל, התשפ"ד-2023, ס"ח 3122, 244). במסגרת תיקון זה התווסף לסעיף 2 לחוק, שעניינו "איסור פיטורים", סעיף קטן 2(ב2), הקובע כך:

"(ב2)   לא יפטר מעסיק עובד בשל היעדרותו מהעבודה או אי-ביצוע העבודה בתקופה הקובעת, לצורך השגחה על ילדו הנמצא עימו, עקב שירותו של בן הזוג של העובד או הורהו האחר של ילדו כחייל כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה "חייל" שבחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, או עקב היותו מי מהמנויים בסעיף 11".

55. בענייננו, הוכח שהתובעת נעדרה מעבודתה מכורח הנסיבות בהן בן זוגה משרת במילואים וילדיה זקוקים להשגחה עקב סגירת מוסדות החינוך בכרמיאל. על יסוד קביעותינו לעיל בנוגע להתנהלות הנתבעת בהחלטתה לסיים את עבודת התובעת, הגענו למסקנה, כי פיטורי התובעת מיד לאחר שובה לעבודה נובעים מהיעדרותה בתקופת המלחמה. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה שלא פעלה בניגוד להוראת סעיף 2(ב2) לחוק, כלומר שהפיטורים לא קשורים להיעדרות התובעת בתקופת המלחמה (סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום). לאור האמור אנו קובעים, כי הנתבעת פיטרה את התובעת בניגוד לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק ממוני ולפיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

56. באשר לנזק ממוני: לטענת התובעת, נותרה ללא מקום עבודה בתקופת מלחמה, כשהיא מוטרדת משלומו של בעלה המגויס למילואים וטרודה בבעיות כלכליות של פרנסת המשפחה ומציאת מקום עבודה חדש. הפיצוי שנתבע הוא בגובה שכר חודש עבודה אחד (11/23) בסך 6,370 ש"ח מאחר שלטענת התובעת, החלה לעבוד במקום עבודה חדש בחודש 12/23 (תלוש 12/23 – נספח 9 לתצהיר).

57. התובעת העידה, כי לאחר לידת בנה לירוי שהתה בחופשת לידה ולא עבדה לצורך טיפול בבנה (סעיפים 6 ו- 25 לתצהיר; עמ' 16, ש' 27- 39). לטענתה, לאחר פיטוריה מהנתבעת לא הייתה זכאית לדמי אבטלה מאחר שלא צברה תקופת אכשרה (אישור המוסד לביטוח לאומי נספח 10 לתצהיר). הנתבעת לא חלקה על גרסת התובעת ולא סתרה את הטענה, כי החלה את עבודתה בחודש ספטמבר 2023 ללא זכאות לדמי אבטלה, ולכן בהעדר תקופת אכשרה מספקת לא הייתה זכאית לדמי אבטלה בחודש נובמבר 2023 (עמ' 17, ש' 4). בנסיבות אלה, מצאנו שהתובעת זכאית לפיצוי ממוני השווה להפסד הכנסה בעקבות התנהלות הנתבעת בחוסר תום לב והפרת חוזה העבודה עמה. התובעת הוכיחה שהחלה לעבוד במקום עבודה חדש בחודש דצמבר 2023, ולכן אנו מעמידים את הפיצוי הממוני בגובה משכורת חודש אחד בסכום של 6,370 ש"ח. לסכום זה תתווסף ריבית שקלית כדין, מיום סיום העבודה 29.10.23.

58. באשר לנזק לא ממוני: לטענת התובעת, היא זכאית לפיצוי בסך 80,000 ש"ח מכוח חוק הגנה על עובדים בשעת חירום.

59. לטעמנו, התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הפגיעה הקשה בכבודה כעובדת, וגם לנוכח התנהלותה הפסולה של הנתבעת תוך הפרה של חובות תום הלב וההגינות שלה כמעסיקה, כפי שפירטנו לעיל. נדגיש, כי התובעת פוטרה בעת שבעלה משרת בשירות מילואים מיום שפרצה המלחמה, לאלתר, ללא שיחת שימוע. הנתבעת הדגישה בסיכומיה את תקופת העבודה הקצרה של התובעת כשיקול לפסיקת פיצוי בשיעור נמוך. אנו סבורים, כי בפסיקת גובה הפיצוי יש להתחשב בצורך להרתיע מעסיקים מפני התנהלות דומה של פיטורי עובד בתקופת מצב מיוחד בעורף. על כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.

חלף הודעה מוקדמת לפיטורים

60. התובעת פוטרה במכתב פיטורים מיום 29.10.23, ופיטוריה נכנסו לתוקף לאלתר. בתלוש השכר לחודש 10/23 הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי הודעה מוקדמת או חלף הודעה מוקדמת.

61. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום שני ימי עבודה בסך 602 ש"ח. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את זכאות התובעת להודעה מוקדמת, וטענה כי התובעת היא שחבה בהודעה מוקדמת מאחר שנעלמה מעבודתה ללא התראה.

62. אין ספק שהתובעת פוטרה מעבודתה לאלתר, ולכן היא זכאית לחלף הודעה מוקדמת. בהיותה עובדת בשכר, שעבדה בנתבעת קרוב לחודשיים, התובעת זכאית לשני ימי הודעה מוקדמת (סעיף 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001). שכרה החודשי של התובעת עמד על 6,370 ש"ח, ועבור שני ימי הודעה מוקדמת היא זכאית לפיצוי בסך 424.66 ש"ח (6,370/30 * 2).

63. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 424.66 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית כדין, מיום סיום העבודה 29.10.23.

פדיון חופשה שנתית

64. בתלוש שכר לחודש 10/23 שולם לתובעת סך 280 ש"ח עבור יום חופשה אחד. התובעת טוענת לזכאות לשני ימי חופשה, בקיזוז הסכום ששולם, בסך 322 ש"ח. הנתבעת מכחישה את זכאות התובעת לתשלום עבור חופשה שנתית.

65. זכאות התובעת לפדיון חופשה שנתית נקבעת לפי הוראת סעיף 15(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, הקובע: "עובד בשכר העובד אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים – ישלם בעדו המעסיק תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה".

66. התובעת זכאית לפדיון חופשה בגובה 4% משכרה. שכרה בחודש 9/23 עמד על סך 5125.75 ש"ח, ושכרה בחודש 10/23 עמד על סך 2734.2 ש"ח. שכרה הכולל עמד על סך 7,860 ש"ח. 4% משכרה הוא סכום של 314.4 ש"ח. הואיל ושולם לתובעת סכום של 280 ש"ח בגין פדיון חופשה, היא זכאית להפרש העומד על סך 34.4 ש"ח.

67. הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה שנתית בסך 34.4 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית כדין, מיום סיום העבודה 29.10.23.

אי מתן הודעה לעובד

68. לטענת התובעת, הנתבעת לא מסרה לה הודעה על תנאי עבודה או הסכם העסקה. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 8,000 ש"ח בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד).

69. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי תנאי עבודתה של התובעת היו ידועים לה, במיוחד כשהועסקה דרך חברת כוח אדם. בדיון המוקדם טענה הנתבעת, כי נמסרה לתובעת הודעה לעובד, אשר תוצג בהמשך (עמ' 2, ש' 30). בתצהירים מסרה הנתבעת גרסה חדשה ושונה, שלפיה ההסכם עם חברת ההשמה מפרט את זכויותיה וחובותיה של התובעת במסגרת העסקתה. אילן הצהיר, כי "כל ההסכמים לגבי תעריפים ושעות עבודה בוצעו מול חברת כוח אדם ולא מול התובעת" (סעיף 4 לתצהיר). אילן הוסיף וציין בתצהירו, כי ההסכם עם חברת ההשמה מפרט, בין היתר, את שעות העבודה, המשמרות, הוראות בטיחות, זכויות סוציאליות וחובות מקצועיות (סעיף 6 לתצהיר). אולם, לא הוצג לבית הדין כל הסכם המתייחס לשכר השעתי, למסגרת שעות העבודה ולזכויות הנלוות של התובעת.

70. הנתבעת הציגה, כאמור, שני מסמכים, אשר כפי שנסביר להלן אינם מהווים טופס הודעה לעובד. המסמך הראשון הוא ההסכם עם חברת ההשמה. הסכם זה אינו הודעה לעובד, הוא לא נמסר לתובעת, אינו מסדיר את תנאי העסקתה ואינו נוגע לעבודתה בנתבעת.

71. המסמך השני הוא טופס הקליטה. בטופס זה צוינו הפרטים האישיים של התובעת, לרבות פרטי חשבון בנק. גם טופס הקליטה אינו ממלא אחר דרישות החוק לעניין הפרטים שיש לכלול בהודעה לעובד. כך, למשל, אין תיאור עיקרי התפקיד; אין פירוט ימי העבודה של התובעת, שעות העבודה ויום המנוחה השבועי; לא צוין שמו או תפקידו של הממונה הישיר. אין גם התייחסות לתנאים הסוציאליים, כגון ביטוח פנסיוני, חופשה שנתית ודמי הבראה, שאף אותם חובה לפרט בהודעה לעובד.

72. בהתאם לחוק הודעה לעובד על מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד בעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק. בהתאם לפסיקה, "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים" (ע"ע (ארצי) 154/10 שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011)).

73. בענייננו: התובעת אישרה בעדותה, כי ידעה והבינה את תנאי העבודה שסוכמו עמה (עמ' 14, ש' 18 עד עמ' 15, ש' 8). אולם, אין בכך כדי להפחית מחובת הנתבעת כמעסיקה למסור לתובעת הודעה לעובד. התובעת הכחישה בעדותה שקיבלה טופס הודעה לעובד, ומנגד הנתבעת כלל לא מסרה גרסה עובדתית בנוגע לנסיבות מסירת ההודעה לתובעת. כך, הנתבעת לא התייחסה לגורם שמסר לתובעת את ההודעה לעובד, לא ברור אם זו היתה גלי, מנהלת תפ"י, אשר זימנה את התובעת לראיון עבודה; או אילן שראיין את התובעת; או גורם אחר ממשאבי אנוש או מהנהלת חשבונות. הנתבעת גם לא מסרה גרסה עובדתית לגבי מועד מתן ההודעה לתובעת ומקום מסירתה. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את הטענה שמסרה לתובעת הודעה לעובד.

74. לסיכום, על יסוד מכלול הראיות שהובאו בפנינו, לרבות מהימנותה של התובעת, והקושי בקבלת גרסת הנתבעת כאמינה, אנו קובעים, כי הוכח שהנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה לעובד. על כן, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד. התביעה ברכיב זה מתקבלת ואנו פוסקים לתובעת פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

סוף דבר

75. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים:

א.        חלף הודעה מוקדמת לפיטורים בסך 424.66 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית כדין, מיום 29.10.23.

ב.         הפרש פדיון חופשה שנתית בסך 34.4 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית כדין, מיום 29.10.23.

ג.         פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ש"ח.

ד.         פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בסך 20,000 ש"ח.

ה.        פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 בסך 30,000 ש"ח.

ו.         פיצוי ממוני בגין הפרת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006 בסך 6,370 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית כדין, מיום 29.10.23.

ז.         פיצוי לא ממוני בגין הפרת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006 בסך 50,000 ש"ח.

76. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ש"ח, שישולם אף הוא בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"ו, (17 אוגוסט 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.