סע"ש 4456-04-16

1.בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

טיעוני הצדדים:

2.לטענת הנתבעת יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. לגרסתה, לכתב התביעה לא צורף בדל מסמך ו/או ראשית ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיו של התובע למעט רישיון עבודה שפג ביום 30.9.08 ועליו חלה התיישנות. לטענת הנתבעת, התובע לא הועסק אצלה ומקום העבודה המצוין ברישיון הינו מצפה שלם. התובע הגיש את תביעתו כחמש שנים לאחר שלטענתו חדל לעבוד אצל הנתבעת ולא ברור מדוע קפא על שמריו זמן כה רב. הנתבעת הוסיפה, כי קיים קושי רב בגביית הוצאות משפט שנפסקו כנגד תושב הרשות הפלסטינית ובהתאם להלכת אבו נסאר יש להיעתר לבקשה שכן התביעה מופרכת על פניה והרשות הפלסטינית אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג.

3.מנגד טען התובע, כי אין לחייבו בהפקדת ערובה ומטרת הבקשה הינה להוות אמצעי לחץ כלפיו. התובע טען, כי עבד אצל הנתבעת וצרף לתגובה תדפיסי רישינות עבודה והיתרים לתקופת העסקתו עד לשנת 2011. בנסיבות אלו לגרסת התובע, סיכויי התביעה גבוהים.

דיון והכרעה:

4.לאחרונה תוקנו תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) ובמסגרת זו הוספה תקנה 117א' הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".