אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 4450-01-13 פלונית נ' עיריית צפת

סע"ש 4450-01-13 פלונית נ' עיריית צפת

תאריך פרסום : 19/03/2015 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
4450-01-13
11/03/2015
בפני השופטת:
אורית יעקבס

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד תמיר סבן
הנתבעת:
עיריית צפת
עו"ד משה רותם
פסק דין
 

 

1.התובעת, אשר הועסקה על ידי הנתבעת, כממלאת מקום סייעת גננת, הגישה, תביעה במסגרתה, טענה כי פוטרה שלא כדין בהיותה בת 62, לאחר 15 שנות עבודה, תוך אפליה מחמת גילה וללא שימוע כדין ולכן תבעה פיצוי בגין כך וכן תבעה פיצוי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות שלטענתה לא שולמו לה במהלך תקופת עבודתה.

 

2.מהלך הדיון-

בתאריך 29.06.2014, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו, על תצהירי עדותם הראשית - התובעת ועד הנתבעת - מר יהושע אלגלי, המשמש כמנהל אגף משאבי אנוש בעירייה (להלן: "מר אלגלי")

בסיום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים שהות כדי לנסות ולסיים את הסכסוך ביניהם בפשרה אולם משניסיון זה לא צלח, הם הגישו את סיכומיהם בהתאם למועדים שהוקצבו להם והתיק הבשיל למתן פסק דין.

 

3.ואלה העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מהעדויות ומהראיות:

א.הנתבעת הינה רשות מקומית, והיתה מעסיקתה של התובעת במשך כל תקופת עבודתה בת ה- 15 שנים.

ב.התובעת ילידת שנת 1950, עבדה אצל הנתבעת כממלאת מקום סייעת לגננת מיום 01.10.1996 ועד ליום 01.07.12.

ג.התובעת עבדה במשרה חלקית שעתית.

ד.ביום 28.11.10 נפגעה התובעת בתאונת דרכים אשר בעקבותיה שהתה באי כושר מיום 28.11.10 ועד ליום 30.06.12. בתקופה זו קיבלה התובעת קצבת נכות מקרן הפנסיה מבטחים (להלן: "מבטחים").

ו.ביום 31.05.11 פנתה התובעת לרופאה תעסוקתית - ד"ר לובה לוקץ, בקופת חולים כללית, אשר קבעה כי "אינה מסוגלת לחזור לעבודתה. לכן אני ממליצה להפנותה למוסדות הביטוח (המוסד לביטוח לאומי, קרן הפנסיה בה היא מבוטחת) לשם הערכת נכותה" (נספח ב' לתצהירו של מר אלגלי).

ז.ביום 09.07.12 קבעה הועדה הרפואית של מבטחים, כי החל מיום 01.07.12 התובעת מסוגלת לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלא.

ח.בעקבות מכתב מבטחים מיום 09.07.12 פנתה התובעת לנתבעת וביקשה לשוב לעבודה, אך בקשתה נדחתה.

ט.ביום 04.04.2011 התקבלה החלטה על-ידי ועדה פריטטית, שהשתתפו בה נציגי מרכז השלטון המקומי ונציגי הסתדרות הפקידים ואשר במסדרתה נקבע כי "החל מ- 01.10.10 יקלטו העובדים לפי ההסכמים הקיבוציים וחוקת העבודה. יובהר כי לסייעות קריאה המועסקות פחות מ- 3 ימים בשבוע ולרבות סייעות רק בצהרונים (כ- 10 שעות שבועיות) יקבלו שכר שעתי הכולל בתוכו הבראה ונסיעות על חופשה ומחלה יזוכו בנפרד עפ"י החוקים והצווים הקיימים" (להלן: "החלטת הועדה הפריטטית") (נספח א' לתצהירו של מר אלגלי).

 

4.להלן הפלוגתאות בהן יש להכריע:

א.באילו נסיבות הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאית התובעת לפיצויי פיטורים? ואם כן - לאיזה סכום?

ב.האם פיטורי התובעת נעשו כדין , ואם לא - האם היא זכאית לפיצויי בגין כך?

ג.האם התובעת פוטרה מעבודתה שלא כדין ותוך הפלייתה מחמת גיל?

ד.האם זכאית התובעת לפיצויי בגין הפרשי שכר עד לגיל הפרישה?

ה.האם זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת ולחודשי הסתגלות?

ו.האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה, ואם כן לכמה?

ז. האם זכאית התובעת לדמי הבראה -ואם כן לכמה?

ח.האם זכאית התובעת לדמי חגים- ואם כן לכמה?

ט.האם זכאית התובעת לדמי מחלה -ואם כן לכמה?

י.האם זכאית התובעת לפיצויי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה -ואם כן לכמה?

יא.האם זכאית התובעת להפרשי שכר בגין עבודה ביום חינוך ארוך (יוח"א) -ואם כן לכמה?

יב.האם זכאית התובעת לתוספת אחוזית שקלית -ואם כן לכמה?

יג.במידה ויתברר כי קופחו זכויותיה ושכרה של התובעת במהלך השנים -האם היא תהיה זכאית לפיצויי הלנת זכויות אלו?

 

5.מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים?

התובעת טענה, כי הנתבעת דחתה את פניותיה לשוב לעבודה בטענה כי אינה כשירה להמשיך לעבוד, בכך בעצם ובהתנהגותה, הותירה אותה במצב ביניים בו, מחד אינה משיבה אותה לעבודה ומאידך אינה נותנת לה מכתב פיטורים המסיים את עבודתה בשל מצבה הבריאותי.

משכך, טענה התובעת, יש לראות בנתבעת כמי שפיטרה אותה ובהתאם כמי שחייבת לשלם לה פיצויי פיטורים.

 

הנתבעת מנגד טענה, כי-

א.התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת ביום 01.07.10, מבלי שהביעה כל התנגדות לכך ומבלי שטענה כל טענה כנגד פיטוריה, כאשר ביום 01.09.10 התקבלה מחדש לעבודה, בהיקף משרה של שלושה ימי עבודה בשבוע.

ב.ביום 28.10.11 עברה, התובעת, תאונת דרכים שבעקבותיה נקבע, על ידי רפואה תעסוקתית, כי היא אינה כשירה לשוב לעבודתה.

ג.לקראת שנת הלימודים תשע"ב (2011) פנתה התובעת וביקשה לשוב לעבודה אולם, ולאור חוות דעתה של הרופא התעסוקתית, לא ניתן היה לקבלה בחזרה לעבודתה.

ד.התובעת הונחתה לפנות, בשנית, לרופא תעסוקתי על מנת לבחון את כשירותה לעבודה ואם אכן מסוגלת היא לשוב ולבצע את עבודתה, אלא שהתובעת לא עשתה כן ועל כן לא ניתן היה להשיבה לעבודתה.

ה.התובעת לא פוטרה והיא היתה זכאית לגמלת נכות כל עוד לא נקבע אחרת על ידי רופא תעסוקתי.

 

דיון והכרעה-

 

ניתוח הראיות והעדויות הובילו אותנו למסקנה כי יש לראות את התובעת כמי שפוטרה מעבודתה, כפי שנפרט להלן;

 

הן לגרסת התובעת והן לגרסת הנתבעת, התובעת ביקשה לחזור לעבודה לאחר שסיימה את תקופת אי הכושר.

מר אלגלי, בעדותו לפנינו, אישר כי אכן התובעת ביקשה לחזור לעבודה (עמ' 25 שורות 4-5 לפרוטוקול) אלא שהוא אמר לה "שעד שהיא לא מציגה מרופא תעסוקתי שהיא יכולה לחזור לעבודה היא לא יכולה לחזור" (עמ' 25 שורות 9-10 לפרוטוקול) מר אלגלי נשאל האם הציגה התובעת בפניו את מכתב מבטחים מיום 09.07.11 ועל כך השיב:

ת.יכול להיות שכן, לא יודע אבל מבטחים זה לא רופא תעסוקתי.

ש.בתצהיר שלך אתה מודה שהציגה לך את המסמך - סעיף 11

ת.(מעיין בסעיף), לא אמרתי שהציגה לי את המסמך אלא שמבטחים טוענים שהיא יכול לחזור את המסמך, מה גם שמבטחים אין לו סמכות לקבוע אם עובד רשאי לחזור לעבודה

ש.הציגה לך את המסמך?

ת.לא. זוכר שהיא הציגה לי את הטענה של מבטחים שאמרה שהיא יכולה לחזור לעבודה אבל לא זוכר אם היא הציגה לי את המסמך אבל למבטחים יש רופאים אחרים שלא מחייביםאת הנתבעת

ש.נכון שהתובעת ביקשה לחזור לעבודה?

ת.נכון

ש.ניסית להציע לה אלטרנטיבה?

ת.אין לי אלטרנטיבה להציג כי היא לא הציגה מכתב מרופא תעסוקתי

ש.השארתם אותה באוויר

ת.אמרתי לה שעד שהיא לא מציגה מרופא תעסוקתי שהיא יכולה לחזור לעבודה היא לא יכולה לחזור" (עמ' 24 שורות 19-26 לפרוטוקול וכן עמ' 25 שורות 1-10 שם).

 

מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהתובעת התייצבה אצל הנתבעת וביקשה במפורש לשוב להמשיך ולעבוד בנתבעת ו"העמידה עצמה לרשות המעביד", כאשר האחרונה היא שהתנתה תנאים וסירבה לקבל את התובעת לעבודה, עד שיתמלאו התנאים, וזאת גם לאחר שהסתיימה תקופת אי הכושר.

בנסיבות העניין, הרינו קובעים כי יש לראות בהתנהלות הנתבעת, שסירבה להשיב את התובעת לעבודה בלא אישור רופא תעסוקתי, חרף מכתב מבטחים לפיו היא מסוגלת לשוב לעבודה, כי היא זו אשר ביקשה להביא את יחסי העבודה עם התובעת לידי סיום.

לאמור יש להוסיף, כי הגרסה העובדתית כפי שנטענה על ידי הנתבעת, שלפיה התובעת נדרשה להציג אישור רופא תעסוקתי בדבר כשירותה לשוב לעבודה ומסיבותיה נמנעה מלפנות לבדיקה חוזרת ולהציג אישורים ומשכך לא ניתן היה להשיבה, אינה מובילה למסקנה כי היא התפטרה שכן משעה שאין חולק כי היא ביקשה במפורש לשוב ולהמשיך לעבוד בנתבעת, לא ניתן כל הסבר הכיצד האמור מתיישב עם הטענה לפיה היא התפטרה מעבודתה מחמת מצבה הבריאותי (סעיפים 3.5 ו- 3.6 לסיכומי הנתבעת), - אין מקום לאמץ את קביעתה של הנתבעת כי היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה, שכן "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות." (דב"ע לב/3-58 רשות השידור- מאיר אשל, פד"ע ד' 298)

 

זאת ועוד, טענתה של הנתבעת כי התובעת פוטרה עוד ב- 01.07.10 מבלי שהביעה התנגדות על כך, אין בה כדי להועיל לה משני טעמים עיקריים האחד; הנתבעת מציינת כי חזרה וקבלה את התובעת לעבודה ב- 01.09.2010 היינו פיטורי התובעת בוטלו ואויינו, שנית; עד הנתבעת, מר אלגלי, ציין במסגרת תצהירו כי התובעת פוטרה בהתאם לנוהל שהיה קיים בנתבעת (סעיף 7 לתצהירו) וכי היא, כמו יתר העובדים השעתיים, בתום השנה מקבלים באופן גורף מכתבי פיטורים כדי ללכת ולקבל מביטוח לאומי דמי אבטלה (עמ' 17 שורות 20-25 לפרוטוקול). קרי - המדובר ב"נוהל" שבשגרה לפיו מפוטרים העובדים ונקלטים בחוזר בתחילת השנה לפי צרכי הנתבעת ועל כן משכך בחרה זו לנהוג עם עובדיה השעתיים, לרבות התובעת, אזי אין לתמוה מדוע האחרונה לא הביעה התנגדות.

 

לנכוח קביעתינו, זכאית תובעת לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הרציפה האחרונה ובהתאם לשכרה הקובע.

 

התביעה לפיצויי פיטורים-

הצדדים חלוקים הן באשר לשכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצוי פיטורים והן בעניין התקופה שבגינה זכאית היא לקבלם.

 

א.באשר לשכר הקובע-

התובעת טענה, כי משכורתה הקובעת לצורך חישוב זכויותיה ונזקיה הנובעים מהתנהלותה של הנתבעת עומדת על סך של 2,647 ₪ המבוססת על ממוצע שכרה לחודשים 1-6/2010.

 

לטענה זו היתה התייחסות רק בסיכומי הנתבעת, ושם טענה הנתבעת, כי חישוב השכר הקובע נעשה על ידי התובעת באופן מגמתי, לפי ממוצע שכרה בחודשים 1-6/2010 כאשר בחודשים אלה היה שכרה גבוהה מהממוצע וממילא אין מדובר בחודשי ההעסקה האחרונים שלה.

הנתבעת טענה עוד, כי בהתאם לתלושי השכר שהוצגו על ידי התובעת, בחצי שנה האחרונה קודם לפרישתה, שכרה הממוצע עמד על סך של 1,735 ₪.

 

דיון והכרעה-

 

הכלל בעניין שיעור השכר הקובע לעובד שעתי לצורך חישוב פיצויי פיטורים נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה, דב"ע(ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ - פרץ, פד"ע ל' 364, 371:

 

"בענייננו כאמור מדובר בעובדת שקיבלה שכר לפי שעה, ושעות עבודתה השתנו מחודש לחודש. במקרה כזה, הדרך ההגיונית והצודקת התואמת ביותר את רוח התקנות, הינה לחשב את השכר לצורך חישוב הפיצויים, לפי השכר הממוצע של המשיבה בשנים עשר החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה כפי שעשה בית הדין קמא".

 

יישום ההלכה במקרה שלפנינו מעלה כי השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ויתר הזכויות להן היא טוענת, עומד על סך של 1,813 ₪ (ממוצע שכרה בין החודשים 11/10 ועד ל- 12/09).

 

ב. מה הייתה תקופת עבודתה של התובעת?

התובעת טענה, כי עבדה היא אצל הנתבעת ברציפות מיום 01.10.1996 ועד למועד פיטוריה ביום 01.07.2012, היינו 15 שנה ותשעה חודשים.

 

הנתבעת מאידך טענה, כי התובעת התקבלה לעבודה לראשונה ביום 02.10.1996 אולם ובהתאם לנוהל שהיה קיים עד לאחרונה, לגבי עובדים שעתיים במערכת החינוך (סייעות לגננות, גננות מחליפות מלוות וכו'), היתה ההתקשרות עימם מופסקת עם סיום שנת הלימודים ומתחדשת על פי הצורך עם תחילת שנת הלימודים שאחריה.

 

בנוסף, בסיכומיה, הוסיפה הנתבעת וטענה, כי הפסקת עבודתה של התובעת לוותה בתשלום פיצויי פיטורים, לרוב דרך מבטחים, ובשנים שבהן מסיבה כלשהי לא שולמו הפיצויים על- ידי מבטחים, הם שולמו, ישירות, על ידי הנתבעת.

הנתבעת, ביססה טענותיה בתלוש 6/08 הכולל בתוכו רכיב שהוגדר כ"פיצויים" בסכום של 5,763 ₪ (נ/1), המלמד, לטענתה, על כך שיש לקבוע, לכל הפחות, כי בשנת 2008, עת פוטרה התובעת, היא קיבלה את המגיע לה, ולכן, יש לחשב את תקופת העסקתה החל מ- 07/08, לכל היותר.

 

דיון והכרעה-

הגענו למסקנה כי אין מקום לקבל את גרסת הנתבעת ואת טיעוניה, בעניין זה, וזאת משתי סיבות עיקריות ומצטברות; האחת לא עלה בידיה להוכיח את טענתה בדבר פיטוריה השנתיים של התובעת, כאשר היא ולא תמכה טיעוניה באסמכתאות כלשהן והשניה הטענה בדבר תשלום פיצויים הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, מאחר והיא הועלתה, לראשונה בשלב הסיכומים וגם היא נותרה ללא הוכחה.

להלן נפרט דברינו -

מר אלגלי, בחקירתו סביב סוגיה זו, נשאל- האם "נכון שהתובעת לא קיבלה מכתב פיטורים" והוא השיב כי "לא יכול להגיד לך, לא יודע. לא זוכר להגיד, מאמין שכן אבל לא יודע" מר אלגלי הופנה לדבריו בתצהיר תשובותיו לשאלון שם טען כי "...ההתקשרות עם הסיי%


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ