פלונית נ' פלוני

לפנינו תביעה של עובדת סיעוד זרה מפקיסטן. התביעה הוגשה נגד בעלה של המנוחה בה טיפלה התובעת. תקופת עבודתה נמשכה מיום 1.11.15 ועד פטירתה של המנוחה ביום 17.1.18.

התובעת קיבלה כ-61.2% משכרה מחברת הסיעוד דרכה היא הועסקה. יתרת השכר והזכויות שולמו לה על ידי הנתבע. לטענתה, לאחר בירור מול עמותת "קו לעובד", היא זכאית לקבל מהנתבע תשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות. הנתבע טען מנגד שהוא לא חייב לתובעת דבר. בסיום העסקתה הוא שילם לה את הסכום שנדרש על ידה לאחר שהתייעצה מול קו לעובד, בסך 2,600 ₪ וחתם עמה על כתב ויתור זכויות. הוא העביר לה כספים נוספים עבור גמר חשבון ובכך פרע את חובותיו כלפיה במלואן. הנתבע זימן לעדות מטעמו את הגב' לודמילה שורמן והגב' קטיה קוצ'רנקו מקו לעובד.

דיון והכרעה

יחסי עבודה

1. התובעת טענה שהנתבע אחראי לתשלום זכויותיה כמי שהיה אחראי על העסקתה, פיקח על תנאי העסקתה, שילם שכרה והיה חתום על מסמכי העסקתה.

2. הנתבע לא הכחיש את גוף טענותיה ואך טען כי אין בהן כדי להטיל עליו אחריות כלפי העסקתה.

3. לאחר עיון בטענות הצדדים וראיותיהם דעתנו היא שהתקיימו יחסי העסקה בין הצדדים. כאמור, הנתבע לא הכחיש את טענות התובעת לגופן. הנתבע גם לא הכחיש בחקירתו הנגדית שהוא היה חייב לתובעת כספים, אך טען שהוא שילם אותם, בהתאם להסכם עם התובעת. כן נראה שהנתבע זנח את הטענה שהוא לא אחראי כלפי התובעת בסיכומיו.

4. לפיכך נקבע שהתקיימו יחסי העסקה בין הצדדים.

   מעמדו של כתב ויתור זכויות במשפט העבודה

5. כאמור, הנתבע השליך את עיקר יהבו על כתב ויתור הזכויות שהוא חתם עם התובעת ("כתב סילוק" צורף כנספח ג' להגנה). התובעת טענה מנגד שאין בכתב הסילוק כדי לגבור על זכויותיה מכוח משפט העבודה וכי היא לא התכוונה לוותר על זכויותיה.

6. אשר לדעתנו, לאחר עיון בטענות וראיות הצדדים, איננו סבורים שיש בכוחו של כתב הוויתור כדי להביא לסילוק טענותיה וזכויותיה של התובעת על אתר. הזכויות מכוח משפט העבודה הן זכויות קוגנטיות. משמעות הדבר היא שאין הצדדים לחוזה העבודה רשאים לוותר עליהן. זאת יאמר, הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית להכיר בתוקפו של כתב ויתור זכויות במשפט העבודה אם ובמידה שהוא יעמוד באמות מידה קפדניות שנקבעו. ניתן לסכם ולומר כי אמות המידה שנקבעו נועדו לוודא שהסכמת העובד ניתנה מרצון ומדעת. כך, נקבע שעל כתב הוויתור להיות ברור ומפורש; נקבע שעל כתב הוויתור לפרט לא רק את הזכויות בעדן ניתן תשלום מסוים אלא גם את הזכויות בעדן לא ניתן תשלום; עליו לפרט את הפערים בין מה שהעובד סבור שהוא היה זכאי לקבל לבין מה שהוסכם עליו ולתת הסבר לפערים אלו. זאת, על מנת שניתן יהיה לוודא שהעובד ידע על מה הוא מוותר, בתמורה למה ומדוע. כן, נקבע שאין להיצמד לבחינה כזו או אחרת אלא יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו (ר' דב"ע (ארצי) 2-10-98 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ (1.6.99); דב"ע (ארצי) 3-229-נד חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים (30.11.98); עע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ נ' משה שמיר (13.1.11); בר"ע (ארצי ) 54506-04-21 אייל נאור - אדמונדו סאגוצ'יו (04.05.21); ע"ע (ארצי ) 17587-10-15 מאיר פרץ - רשף בטחון (1993) בע"מ (28.03.18).

7. כתב הוויתור עליו הסתמך הנתבע אינו עומד באף אחת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. בפרט, אין בו התייחסות לטענות התובעת, הסכומים שלדעתה היה על הנתבע לשלם, על מה שהיא הייתה מוכנה לוותר ומדוע. לא ניתן להתחקות, לפיכך, אחר אומד דעתה של התובעת ולקבוע שהסכמתה ניתנה מדעת.