סע"ש 44233-10-15

1.מונחת לפני בקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת היעדר סמכות עניינית.

לטענת הנתבעת 2, בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ואף התובע לא טען לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת 2. התובע הועסק באופן בלעדי על ידי הנתבעת 1, שהעניקה לנתבעת 2 שירותי קבלנות משנה במסגרת עבודות תקשורת שביצעה הנתבעת 2 עבור רפא"ל. עוד נטען שהתובע אינו עותר לסעד מהנתבעת 2 וטענותיו היחידות כלפי הנתבעת 2 נוגעות לחובתה לפקח על תשלום זכויותיו מכח החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב -2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה). לטענת הנתבעת 2 החוק להגברת האכיפה אינו חל על הנתבעת 2 משעה שההתקשרות בינה לבין הנתבעת 1 אינה בתחום האבטחה ובשמירה, בתחום הניקיון או בתחום ההסעדה ולפיכך, אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת 2. מכל מקום, גם אם יקבע כי החוק להגברת האכיפה חל על יחסי הצדדים, החוק נכנס לתוקף רק ביום 19.6.2012 ולפיכך אין לתובע עילת תביעה כלפי הנתבעת 2 קודם ליום 19.6.2012.

2.התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו, בהתאם להלכה הפסוקה הסעד של מחיקה על הסף הינו סעד קיצוני שיש לעשות בו שימוש במשורה ובתי המשפט ובתי הדין לעבודה בפרט מעדיפים לפתור את המחלוקת לגופה. התובע הדגיש כי טענתו העיקרית היא שהנתבעות היו מעסיקות במשותף ואולם גם אם יקבע על ידי בית הדין כי אין מדובר בהעסקה במשותף, חלה על הנתבעת 2 החובה לוודא כי התובע מקבל את זכויותיו וזאת גם ללא קשר לחוק להגברת האכיפה. הקביעה בדבר קיומם או העדרם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת 2 תתאפשר רק לאחר ניתוח מכלול הראיות שיובאו בפני בית הדין.

דיון והכרעה

3.ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.02.2008)].

4.גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). בבר"ע 12384-02-10 (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567].

על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו.

במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה נדרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]". 

5.בענייננו, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.