סע"ש 4390-09-14 ואח'

בית הדין עיין בבקשת הנתבע לצרף הקלטות של שיחות עם העדים ניקולאס ריימן וניר לוי, ובתמליליהן, בתגובת התובעת לבקשה ובתגובת הנתבע לתגובת התובעת, ומחליט לדחות את הבקשה מנימוקים כמפורט להלן.

סמכותו של בית הדין להתיר לבעל דין גילוי מאוחר של מסמכים, בדומה לסמכותו להתיר לבעל דין להביא ראיה באיחור תוך חריגה מן הכלל לפיו על בעל דין להביא ראיותיו בחבילה אחת, מותנית, על פי הפסיקה, בכך שקיים טעם סביר והוגן לגילוי המאוחר או להגשה המאוחרת של הראיה (ע"א 579/90 רוזין נ. בן נון, פ"ד מו (3) 783). בהתאם נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 31251-08-14 סעיד נ. קיבוץ קליה (מיום 5.1.15), כאשר אי הצגת הראיה בשלב המתאים הינה תולדה של מעשה מכוון להשגת יתרון דיוני, הנטייה תהיה שלא להתיר גילוי המסמך באיחור או הצגת הראיה באיחור, גם אם מדובר בראיה רלוונטית לגילוי האמת.

בענייננו, גם אם בית הדין יניח שההקלטות הן ראייה רלוונטית לשאלה אם הנתבע פנה לאקי"ם וטען לפניה, כטענת נחמי לוי בתצהירה, כי היא משלמת לתובעת שכר טרחה יקר וכי חלקו מועבר למנהלת חשבונות אחר כ"דמי העברה", הרושם שמתקבל מהבקשה הוא שאכן מדובר במעשה מכוון שנועד להשיג יתרון דיוני לא הוגן. במועד הגשת גילוי המסמכים מטעם הנתבע היו בידיו הקלטות של שיחות עם עדים, ושומה היה עליו לגלות הקלטות אלה, או לחילופין, לבקש רשות לדחות את מועד העיון בראיות. טענת הנתבע כי לא היה מקום לגילוי מסמכים אלה מאחר שלטענתו גרסת העדים באותן שיחות מוקלטות תאמה את גרסתו, אינה מקובלת עלינו ואין לה כל בסיס. מחובתו של הנתבע היה לגלות הקלטות אלה ולא להסתירן.

איננו מקבלים את טענת הנתבע כי לא נגרם עיוות דיוני בגילוי המאוחר, שכן התובעת כבר הגישה את תצהיריה ולא הייתה לה הזדמנות להתייחס לראיות שהגשתן מבוקשת.

סוף דבר, בקשת הנתבע להגשת הקלטות של שיחות עם העדים ריימן ולוי – נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ז, (26 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.