סע"ש 43807-02-16

1.עניינה של בקשה זו, בקשה שהגישה הנתבעת לעיכוב ההליכים בתובענה שהגישה התובעת, וזאת עד להכרעת בית הדין הארצי בערעור (ע"ע 9701-02-16) על פסק הדין שניתן בנובמבר 2015 על פסק דינו של סגן הנשיא, השופט סופר, בסע"ש 56977-01-14 ו-26906-05-14 (להלן: "פסק הדין שבערעור").

2.בקצירת האומר, פסק הדין בערעור דן בזכויותיהן של סייעות המועסקות על ידי הנתבעת בבית הספר בכסייפה. על פי פסק הדין שבערעור, יש להחיל על הסייעות את הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, וזאת החל מיום 1.9.2009.

3.בתביעה מושא החלטה זו, נטען כי התובעת מועסקת בבית הספר כסייעת, ברציפות ממאי 2005 ובמסגרת זו היא מועסקת בנתבעת החל מספטמבר 2009 ועד היום.

4.כמפורט בכתב התביעה, מבקשת התובעת להצהיר ולקבוע כי על יחסי העבודה בין הצדדים, חלה חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות והחוזרים וההוראות הנוגעים להעסקתן של סייעות בחינוך המיוחד.

5.יוצא מכאן, כי הסעד המבוקש בפסק הדין הוא במהותו העניין הנדון בערעור בבית הדין הארצי על פסק דינו של כב' הנשיאה, השופט סופר, שבערעור.

6.על רקע זה הציע בית הדין לצדדים בדיון שהתקיים ביום 8.1.2017 את ההסדר לפיו:

"זכויותיה של התובעת ייקבעו בהתאם להכרעה בהליך המתקיים בבית הדין הארצי, שאותם יש לתרגם בהתאם לנתוני ההעסקה (שעות עבודה בפועל וניצול ימי המחלה), כמפורט בתלושי השכר.

אשר לשאלת הזכות לחופשה ביחס לתקופה שלפני חודש ספטמבר 2013 והטענות לעניין דמי ההבראה, הרי שבהיבט העובדתי פסק הדין האזורי יהיה תקף גם כאן ולעניין המשמעויות המשפטיות של העובדות שייקבעו בפסק הדין באזורי – תחול ההכרעה בערעור".

7.בעקבות הצעת בית הדין, הגישו הצדדים את עמדתם כדלקמן: