סע"ש 43659-06-13

1.עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש עבד אלכרים אבראהים (להלן: "התובע"), תושב דהרייה, אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית, ובה ביקש לחייב את הנתבע בסכום של 118,512 ש"ח, כמפורט בכתב התביעה.

2.בתביעה שהגיש התובע בחודש 06/13, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבע החל מחודש 6/06 ועד לחודש 9/10, תקופה של 52 חודשים. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבע וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת.

בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 14,981 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪.

3.בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 250 ₪ נטו בכל יום עבודה.

4.כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבע לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה – הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בגובה ההפרש בין הסכום שהיה על הנתבע להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל.

סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 8,915 ₪.

5.לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, לא שילם הנתבע לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה, שעות נוספות, קרן השתלמות וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הוא זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.

6.בית הדין התבקש לחייב את הנתבע בתשלום עבור ימי חג בסך 10,833 ₪, פדיון חופשה בסך 11,250 ₪, דמי כלכלה בסך 7,228 ₪, דמי הבראה בסך 6,715 ₪, קרן השתלמות בסך 250 ₪, גמול שעות נוספות בסך 40,625 ₪ והפרשי שכר בסך של 12,715 ₪.

7.בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע הועסק בשירות הנתבע, לשביעות רצון שני הצדדים והתובע קיבל את מלוא זכויותיו כדין. עוד נטען, כי סיום עבודתו של התובע נעשה לאחר שהתקבל לעבוד בחברה, עזב את עבודתו אצל הנתבע, ועבר לעבוד בחברה באופן מיידי, ובנסיבות שלא מזכות בפיצויי פיטורים. אליבא דנתבע, התובע לא פוטר מעבודתו אלא עבד אצל הנתבע מחודש 6/06 עד 9/10. במהלך חודש 9/10, התקבל התובע לעבוד בחברה, והחל לעבוד בה, ורק בנסיבות אלו, סיים את עבודתו בשירות הנתבע לאלתר. סיום עבודתו של התובע בשירות הנתבע נבע אך ורק מכך שהתובע התקבל לעבוד בחברה. הנתבע הכחיש את טענת התובע שהנתבע "עצר" את היתר הכניסה של התובע לישראל, כסיבה לסיום עבודתו, אלא להיפך, משהחל לעבוד בחברה, לא היה עוד צורך בהיתר הכניסה על שם הנתבע כמעסיק.