סע"ש 43614-11-15

לפני בקשת המבקשת למתן פטור מאגרה בתיק זה.

הנתבעת 2 לא התנגדה לבקשה ואילו הנתבעת 1 לא הגיבה לה כלל.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובאסמכתאות שצרפה התובעת לתמיכה בטענותיה בדבר מצבה הכלכלי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הכלל האמור בפסיקה הוא כי אגרת משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם למדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כשהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721, 722 (2005), בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, ניתן ביום 7.10.2008). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך לתשלום האגרה, ישנן תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מנהל שיפוטי ראוי ועוד (בשג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט, ניתן ביום 11.5.2011). עוד נפסק, כי את התכליות החשובות העומדות בבסיס האגרה יש לאזן באופן מידתי אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית (ע"א 7333/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 557, 629 (1997), רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, ניתן ביום 1.9.2010).

תשלומן של האגרות הנגבות בבתי הדין לעבודה הוסדר בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח- 2008 (להלן - "התקנות"). בתקנה 12(ב) לתקנות נקבע :

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

הבחינה הנדרשת הנה לפיכך כפולה – ראשית: בדיקת יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור; שנית – היותו של ההליך "מגלה עילה". שני התנאים מצטברים ועל מבקש הפטור הנטל להוכיחם. במסגרת שיקול הדעת יש לקחת בחשבון, בין היתר, את גובה האגרה לגביה מתבקש הפטור (בש"א 675/09 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס ושות', מיום 14.2.10).

עיון בכתב התביעה מעלה כי לפחות חלקו מגלה עילה, ככל שיוכח כי האמור בו אמת הוא. משכך, עומדת התובעת בפן זה של בחינת הצדקת מתן פטור מאגרה.

אשר למצבה הכלכלי של התובעת. על אף הקושי העולה מכך שעיקר תביעתה (ברכיבים המחויבים באגרה) אינו בגין זכויות קוגנטיות, אלא לפיצוים ללא הוכחת נזק , אשר ניתן היה להעמידם על סכומים נמוכים יותר, סבורני כי אין מקום בנסיבות הענין להקשות על התובעת גישה לבית הדין. התובעת משתכרת שכר נמוך (משתי המשכורות כאשר היו כאלה, לא הרבה יותר משכר מינימום ומאז סיום עבודתה נשוא הליך זה, פחות מכך). מתוך הערכה כי צרכי הילוד יצדיקו הוצאות נוספות על אלה שמוציאה, הרי שלתובעת אפשרויות קיום מינימליות בלבד. סבורני כי אכן זהו המקרה שבו יש לפטור התובעת מאגרה.