סע"ש 4351-11-15

1.זוהי בקשתה של התובעת לפטרה מתשלום אגרת בית הדין בסך 1,453 ₪ , לפי תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן - תקנות האגרות).

2.בכתב התביעה נטען כי המבקשת (להלן- העובדת) הועסקה בשירות המשיבה (להלן- המעסיקה) בתקופה 1.2.14 עד 10.5.15. בתביעה עותרת העובדת לחיוב המעסיקה בסך 219,248 ₪, בין השאר בגין שכר עבודה לתקופה 1.3.15 – 10.5.15, הלנת שכר, פדיון חופשה, הפרשות פנסיוניות, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, וכן בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, אי קיום שימוע ופיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אובדן תשלום דמי אבטלה ועגמת נפש.

3.בבקשתה לפטור מאגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית מיום 2.11.15, טענה העובדת כי לא עבדה מאז פיטוריה אצל המעסיקה בחודש 5/15, כי אין לה נכסים וכי היא נמצאת בהריון מתקדם.

בהחלטה מיום 2.11.15 נקבע כי בבקשה חסרים פרטים כנדרש בתקנה 12 לתקנות האגרות, ובעקבות זאת ביום 9.11.15 הגישה העובדת תדפיסי חשבון בנק, לגביהם טענה כי הוריה מפקידים בחשבונה מדי חודש סך 3,000 ₪ למחייתה, כי את שכר טרחת ב"כ שילמה עבורה חברה, וכי אין לה כל רכוש והיא "איננה מעוניינת להמשיך להיות נטל על קרוביה".

4.הבקשה הועברה לתגובת המעסיקה (המסמכים הומצאו על-ידי העובדת למעסיקה רק ביום 3.1.16) וכן לתגובת המדינה.

המעסיקה לא הגישה כל תגובה.

המדינה טענה כי אין לה מידע אודות מצבה הכלכלי של העובדת וכי היא משאירה את הבקשה לשיקול דעת בית הדין.

5.תנאי לפתיחת הליך בבית הדין לעבודה הינו תשלום אגרה. תשלום האגרה נעשה כנגד השירות הניתן על ידי מערכת המשפט למגיש ההליך, כמו גם על מנת למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי. זהו הכלל. בצידו של כלל זה נקבע בתקנות האגרות חריג בדמות הפטרתו של בעל דין מתשלום אגרת בית הדין. תכליתו של חריג זה לאזן בין האינטרס העומד מאחורי תשלום האגרה, מצד אחד, לבין זכות הגישה לערכאות, מצד שני.

בענייננו אין העובדת נחשבת לבעל דין הפטור מאגרה (תקנה 3 לקנות האגרות), והיא מבקשת לפטרה מתשלום האגרה מהטעם שאין ביכולתה לשלמה. על מנת להיעתר לבקשה כזו יש להראות קיומם של שני תנאים. האחד, כי ההליך מגלה עילה. השני, כי אין ביכולת המבקש לשלם את האגרה בשים לב ליכולתו האישית בלבד, בהסתמך על רכושו, לרבות רכוש בן זוגו וכן רכוש הוריו ככל שהוא נסמך על שולחנם (תקנה 12 לתקנות האגרות).

6.באשר לתנאי הראשון, שוכנעתי כי התובענה מגלה עילה והיא נסמכת על מסמכים שונים לרבות תלוש שכר, אסמכתאות על העברת תשלומים שונים מהמעסיקה לעובדת. יחד עם זאת, רוב התביעה מבחינת סכומה נשען על רכיבי פיצוי, שסכומם יקבע בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין.

באשר לתנאי השני, לא שוכנעתי כי העובדת הצליחה להראות כי אין ביכולתה לשאת בתשלום כל האגרה. תנאי לקבלת הפטור מתשלום אגרת בית הדין הוא שהמבקש ימצה קודם לכן את האפשרויות העומדות בפניו לתשלום האגרה, לרבות מימוש נכסים או נטילת הלוואות.