סע"ש 43109-11-13

רקע עובדתי

1. גב' גלינה בומשטיין (התובעת) הועסקה כעובדת ניקיון במחלקת המשק של המרכז הרפואי בני ציון, השייך לעיריית חיפה (הנתבעת), החל מחודש 4/1995 ועד ליום 30.10.10, עת פרשה מחמת הגיעה לגיל פרישת חובה (67).

2. בכתב התביעה, אשר הוגש כ-3 שנים לאחר סיום עבודתה, טענה התובעת לזכאות לסעדים הבאים:

   א.הפרשי שכר ונילווים בגין חישוב היקף משרתה באופן שגוי.

   ב.הפרשי שכר בגין עבודה במנוחה שבועית בשיעור 75% וזאת בנוסף לתוספת בשיעור 20% שקיבלה בגין עבודה במשמרת ערב (שהיתה המשמרת הרגילה שלה).

   ג.פדיון שעות מנוחת הפיצוי שצברה התובעת, בגין עבודתה בימי מנוחה שבועית.

   ד.פיצוי בגין הפסקת עבודתה בגין פרישה, מבלי שקיבלה הודעה מבעוד מועד על מועד פרישתה הצפוי ומבלי שנערך לה שימוע לפני הפרישה. לטענתה, התנהלות זו של הנתבעת, שללה ממנה ההזדמנות לבחון האם היא אכן רוצה לפרוש במועד זה או במועד מאוחר יותר. התובעת העמידה את הפיצוי ברכיב זה על סכום שהיתה מקבלת אם היתה ממשיכה בעבודתה עוד כחודש, שאז נכנס לתוקפו הסכם קיבוצי אשר מקנה זכות לפדיון ימי מחלה.

   סכום התביעה כולה עמד על סך 55,106 ₪.

3. לאחר קבלת חלק מסכום התביעה בגין הרכיב המפורט בסע' 2א' לעיל (סע' 14 לכתב ההגנה) ולאחר דיון מוקדם שהתקיים, צמצמה התובעת בסיכומיה את הסעדים המבוקשים ועמדה בהם על הטענות הבאות בלבד:

   א.זכאות לגמול עבודה במנוחה שבועית בנוסף לגמול עבודה במשמרת ערב.

   ב.זכאות לפיצוי בגין אי קיום שיחת שימוע עובר לפרישה ואי מתן הסבר על כניסתו הצפויה לתוקף של הסכם קיבוצי אשר ישפר זכויותיה לעת פרישה.

   לפיכך, אלו בלבד הטענות אשר תבחנה בפסק דין זה (וראה: עמ' 3, ש' 20).

4. בסע' 6 לתצהירה ובדיון ההוכחות העלתה התובעת טענה נוספת בדבר חוסר בפדיון החופשה שקיבלה התובעת בסיום עבודתה. ב"כ הנתבעת ציין, כי למרות שאין מדובר בטענה שעלתה בתביעה ולמרות שלכאורה התיישנה, ככל שיימצא אכן חוסר כאמור, הוא יושלם ואכן, ביום 8.7.15 הודיעה הנתבעת כי סכום הפדיון שהתובעת טענה לו בסע' 6 לתצהירה, ישולם לה. יש לציין לטובה את הגינותם של הנתבעת ובא כוחה, בהתנהלות זו.

   ההליך שהתקיים בפנינו