סע"ש 42647-04-18

1.ביום 22.7.18 ניתן צו לגילוי מסמכים ולהגשת תצהירים בהליך שבכותרת. על-פי האמור בסעיף 3 להחלטה מאותו מועד, היה על הצדדים לגלות צד לרעהו עד ליום 2.10.18 את כל המסמכים הרלוונטים שביש בידיהם, וזאת בתצהיר.

בהחלטה מאותו מועד נקבע עוד כי על התובע להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עד ליום 1.11.18, ועל הנתבעת לעשות כן – 30 ימים לאחר שיוגש תצהיר התובע.

2.ביום 2.10.18 הגיש התובע לתיק בית הדין רשימת מסמכים המצויים בידיו, בצירוף תצהיר גילוי מסמכים עליו חתום התובע והעתק מהמסמכים.

ביום 18.10.18 הודיע התובע כי הנתבעת טרם מסרה בידיו תצהיר גילוי מסמכים מטעמה, ועתר עוד לגילוי מסמך ספציפי. בהחלטה מיום 21.10.18 קבעתי כי על הנתבעת להגיש לתיק בית הדין תוך 14 ימים העתק מתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, יחד עם תגובה לבקשה לגילוי מסמך ספציפי.

עד היום, ולמרות שמאז ניתנו מספר החלטות המתרות בנתבעת כי אם לא תפעל בהתאם לצו גילוי המסמכים, בית הדין ישקול את מחיקת הגנתה (החלטות מהתאריכים 11.11.18 ו- 3.12.18) – הנתבעת לא מסרה לצד השני ולא הגישה לתיק בית הדין תצהיר גילוי מסמכים מטעמה. הנתבעת אף לא הגישה כל הודעה או בקשה אחרת בעניין הגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה, וזאת תוך התעלמות מהחלטות בית הדין.

3.ביום 2.11.18 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. על אף האמור בהחלטות מהתאריכים 22.7.18, 2.12.18 ו- 3.12.18 – הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה או כל הודעה או בקשה אחרת בנוגע להגשת תצהיריה.

4.התובע עותר כי הגנתה של הנתבעת תימחק בשל אי מילוי צו לגילוי מסמכים.

הלכה היא כי מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב אי מילוי הוראת בית הדין, הוא סעד שיופעל ביד קמוצה ובמשורה, ובדרך כלל יעדיף בית הדין את האפשרות של מתן אורכה, תוך חיוב הצד שאינו ממלא אחר ההחלטה בהוצאות. בנסיבות המקרה כאן – כבר ניתנו לנתבעת מספר ארכות, ולכן אין מנוס מלעשות שימוש בסעד של מחיקת כתב טענותיה של הנתבעת.

5.לאור האמור והמפורט לעיל, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 46(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, אני מורה על מחיקת כתב הגנתה של הנתבעת, ועל מתן פסק-הדין על יסוד האמור בכתב התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים:

א.בגין הפרשי שכרסך 70,000 ₪;

ב.כפיצוי מוסכם בשל הפרת הסכםסך 40,000 ₪;

ג.כפיצוי בגין פיטורים שלא כדיןסך 42,000 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.