סע"ש 42621-07-13.02

1.בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

טיעוני הצדדים

2.לטענת הנתבעת, תביעתו של התובע הוגשה 6 שנים לאחר תום תקופת העסקתו אצלה וחלקה הגדול התיישן וזאת בנוסף לקושי הראייתי שיש לתובע לגבי תקופת ההעסקה; התובע מתגורר בשטחי הרשות הפלשתינאית ומחוץ לתחום השיפוט של בתי המשפט בישראל ואמנת האג אינה חלה עליו; סיכויי התביעה קלושים ביותר ולנתבעת נגרמות הוצאות נכבדות; הנתבעת מוסיפה, כי ככל שהתביעה תידחה היא לא תוכל לגבות את הוצאותיה ולמיטב ידיעתה לתובע אין נכסים בישראל מהם תוכל להיפרע.

3.מנגד טוען התובע, כי קיימת תעודת עובד ציבור המוכיחה לכאורה את עבודתו אצל הנתבעת בחלק מתקופת ההעסקה ויתרת תקופת ההעסקה תוכח ע"י עדים; בניגוד להכחשת הנתבעת את תקופת העסקת התובע אצלה ואת קיומם של יחסי עובד ומעביד, רישיונות העבודה מעידים אחרת ומשליכים על מהימנות טענות הנתבעת; התובע מוסיף, כי גם אם תתקבל טענת הנתבעת לפיה הוא עבד אצלה 11 חודשים בלבד הרי שהחלק הארי של התביעה לא התיישן ונותר על כנו; לדברי התובע יש לזקוף לרעת הנתבעת את היעדר עמדתה לגבי המסמכים שהוגשו לתיק ביה"ד וכי מתן הערובה יכביד עליו במימוש זכויותיו; לסיום טען התובע, כי העובדה שהוא תושב השטחים אינה טעם מספיק לחיוב בערובה והחלטה המחייבת במתן ערובה תפגע בזכות הקניין שלו.

דיון והכרעה

4.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן- התקנות) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5.בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

6.ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, להלן "אבו נאסר"), שם נקבע, כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה והשיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט".