סע"ש 42482-04-15

בית הדין עיין בבקשות הנתבעת לביטול פסק דין ולהארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובתגובת התובע לבקשות ומחליט להורות על ביטול פסק הדין מיום 23.12.15, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. להלן נימוקינו:

אין חולק כי הבקשה לביטול פסק דין לא הוגשה תוך המועד הקבוע לכך בתקנות. בבקשה להארכת מועד ובתצהיר התומך בה אין פירוט של טעם מיוחד להארכת המועד, פרט לטענה כי סיכויי ההגנה מהווים טעם מיוחד. בית הדין אכן סבור שהנתבעת מעלה טענת הגנה הראויה להתברר – טענה שכלל לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד – ובהתחשב במידת האיחור בהגשת הבקשה, שאינה גדולה, בית הדין רואה בסיכויי ההגנה משום טעם מיוחד. בית הדין מעדיף בנסיבות אלה את האינטרס של הכרעת סכסוכים לגופם על פני היתפסות למחדלים דיוניים שניתנים לתיקון בהוצאות, ואכן, כטענת הנתבעת, ישנו הבדל בין דרגת ה"טעם המיוחד" הנדרש כאשר מדובר בעניין שטרם נדון לגופו לבין הארכת מועד להגשת ערעור לאחר שהסכסוך נדון והוכרע לגופו.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין, מקובלת על בית הדין עמדת התובע כי הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענה שהתביעה הומצאה למענה הרשמי כפי שזה רשום ברשם החברות, אף אם ידוע לתובע כי לנתבעת משרד נוסף בו היא מקיימת פעילות. לפיכך, אין מקום לקבלת הבקשה מחובת הצדק, אך בית הדין סבור שיש מקום לבטל את פסק הדין נוכח טענות ההגנה שהועלו בבקשה והעניין בבירורן לגופן.

לעניין ההוצאות – די בכך שהנתבעת נדרשה להגיש בקשה להארכת מועד והתובע נאלץ להגיב לה, כדי להצדיק חיוב הנתבעת בהוצאות. מעבר לכך, איננו מקבלים, כאמור, את טענת הנתבעת כי התובע ביצע מחטף ונהג בחוסר תום לב כאשר הדביק את כתב התביעה על דלת המען הרשמי. מוטל על חברה לעדכן את רישום כתובתה הרשמית ברשם החברות, ואין לבוא בטענה לעובד שידע כי החברה שינתה את כתובתה הרשמית כאשר כתובת זו לא עודכנה ברשם החברות.

בהתאם לכך מורה בית הדין על ביטול פסק הדין מיום 23.12.15.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, (27 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.