סע"ש 41959-09-15

1.לפני בקשת הנתבעים 2 עד 4 ("המבקשים") שבית הדין יורה על חיובו של התובע ("המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם היה ותביעתו תדחה.

2.עיקר טענות המבקשים בבקשתם הוא שמדובר בתביעת סרק שדינה סילוק על הסף. נטען שאין למשיב עילת תביעה אישית נגד המבקשים, שכן הם עובדים שכירים במבקשת 1 ("החברה"), ו/או בעלי מניות ומנהלים בה; בין המשיב לבין המבקשים מעולם לא התקיימו יחסי עבודה; החברה פעילה, מתנהלת בצורה תקינה, מצבה הכלכלי יציב, ואין עילה מוצדקת להרמת מסך.

3.הבקשה הועברה לתגובת המשיב (החלטה מיום 25/2/16). ממערכת נט המשפט עולה כי ההחלטה נצפתה על ידי ב"כ המשיב ביום 26/2/16 בשעה 00:40. אולם, עד היום לא הוגשה תגובתו, על אף שחלף המועד להמצאתה לבית הדין. לפיכך, החלטתי לדון בבקשה בהעדר תגובה.

דיון והכרעה:

4.זכות הגישה לערכאות מהווה זכות יסוד. ככל זכות, גם זכות זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים. מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו.

5.בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, נקבע בפסיקה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה, ניתן לאמץ את הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אם תדחה תביעתו (דב"ע נד/189- 9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, מיום 22.8.1994; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

6.אמות המידה להכרעה בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע הותוו בהלכה הפסוקה, שעמדה על שני שיקולים עיקריים אותם נדרש בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה. השיקול העיקרי, עניינו בסיכויי הצלחת התביעה. לשיקול זה יינתן משקל מכריע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. השיקול השני עניינו ביכולת גביית ההוצאות מהתובע (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter Gallcantu, מיום 6/7/2003).

בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה, נדרש בית הדין לעריכת איזון ראוי בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות, לבין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה נגדו.

דיון והכרעה