סע"ש 41819-12-15 ואח'

1.במסגרת הדיון שהתקיים בפני אב"ד ביום 13.7.2016, הסכימו הצדדים למתן פסק דין בתיק המאוחד שלפנינו לפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עם נימוקים קצרים. להודעה זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה.

2.בבואנו לפסוק לפשרה כפי שהסמיכו אותנו הצדדים, אנו מביאים בחשבון את האמור להלן, המצוין בתמצית:

א.לגבי תקופת העבודה: התובע עבד בנתבעת החל מ-4/2009 – בשעות אחר הצהריים, סופי-שבוע וחגים. תחילה עבד התובע במשך 6-5 ימים בשבוע בתפקידים מגוונים, כגון – מציל בבריכה, ולאחר מכן בקבלה וכחובש. החל מ-9/2014 התובע ביקש לצמצם את היקף משרתו, כך שהוא יעבוד רק בתקופות הפגרה של משרד החינוך וסופי שבוע.

ב.בחודש 9/2015 צומצם היקף עבודתו של התובע ל-4 ימים בחודש. לטענת התובע, צמצום משרתו היה בגדר מהלך חד-צדדי מטעם הנתבעת.

ג.ביום 8.10.2015 זומן התובע על ידי הנתבעת לשיחת שימוע באמצעות מכתב, שבו הועלו הנושאים שבגינם הועמד התובע לשימוע: "א. ביצוע עבודתך במרכז, ב. כשירותך לעבודה בקופות ג. אי סדרים כספיים בתחומי אחריותך".

ד.נציין, כי לא הונחו בפנינו ראיות לפיהן היה לנתבעת בסיס עובדתי ביחס לסיבות שבגינן התובע הועמד לשימוע. נדגיש במיוחד ביחס לכך, כי לא הונח בפנינו מסד עובדתי ביחס לטענת הגניבה, והא ראיה כי התובע הוחזר לעבודתו על ידי הנתבעת.

ה.בפועל, התובע לא עבד בנתבעת מהיום שבו הוא הושעה מעבודתו, וזאת עד ליום בו הוא הושב לעבודה – לטענתו ביום 27.1.2016. השבתו של התובע לעבודה היתה לאחר שהתובע פנה לבית הדין במסגרת בקשה לסעדים זמניים. נציין, כי קיים סיכוי גבוה לכך שהחלטת "ההשעיה" של התובע לא היתה כדין, ומכל מקום – ברי כי התובע היה צריך לקבל הודעה מסודרת מהנתבעת בגין תוצאות השימוע ולגבי מעמדו.

ו.נציין עוד, כי החל מחודש 9/2015 ובהתאם לתלושי השכר שהוצגו בפנינו, לא שולמו לתובע תוספות קבועות, אשר הנתבעת נהגה לשלם לו בעבר. התובע מפנה בהקשר זה לתוספת וותק ותוספת מקצועית לגמל.

ז.לטענת התובע, בעקבות ההורדה בתוספות הקבועות, ביום 10.2.2016 הוא מסר לנתבעת מכתב על הודעה מוקדמת לקראת התפטרותו, בשל אי-תשלום התוספות הקבועות. עם זאת, התובע לא הציג אסמכתאות לפיהן הוא מסר התראה לנתבעת על מחדלה, כאמור לעיל. גרסת הנתבעת בעניין זה הינה כי התובע התפטר על דעת עצמו.