סע"ש 4133-09-15

הבקשה לתיקון כתב ההגנה המונחת לפני, הינה למעשה בקשה להגשת כתב הגנה חדש בהליך, המכיל, כך לטענת המבקשים עצמם, טענות עובדתיות ומשפטיות אשר לא בא זכרן בכתב ההגנה המקורי שהוגש בהליך, זאת לאחר שהמבקשים שכרו ייצוג משפטי בהליך (ראו סעיפים 4, 5 לבקשה).

המבקשים סבורים כי שעה שהבקשה הוגשה בטרם הגשת תצהירים מטעמם וטרם שמיעת ראיות בתיק, יש לקבלה.

התובע מתנגד לבקשה לאור השלב בו מצוי ההליך ומחדל הנתבעים, אשר לטענתו, יכול לגרום לו לעיוות דין של ממש. כך, מפרט התובע בתגובתו, בין יתר טענותיו, כי דיון קדם משפט התקיים כבר לפני חצי שנה, כי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו נעשתה כבר לפני 3 חודשים, כאשר לתצהירו אף צורפו תמלילים, באופן לפיו נחשפו הנתבעים למלוא ראיותיו, וכיום מבקשים הם לערוך מקצה שיפורים בהגנתם.

בהתאם לגישה הכללית בפסיקה המקלה ככלל בעניין תיקון כתבי טענות, הרי שהמגמה בבית הדין לעבודה מקלה ורחבה עוד יותר, נוכח לשונה של תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב. לכך מצטרפים סדרי הדין הגמישים המקובלים בבית הדין לעבודה המבכרים, ככלל, בירור מהותי על פני פרוצדורה (ראה דב"ע נו/217-3 שפירו יעקב –מדינת ישראל, נציבות מס הכנסה, ניתן ביום 23.5.96).

בדב"ע נה/3-115 שלוסמן נגד צים, פס"ד מיום 2.10.1995, פסק בית הדין הארצי בעניין זה, כך:

"כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט. הראשונה, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון. השניה – האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר (ראה דב"ע שן/23-3 מדינת ישראל - יורם מלמן פד"ע כא 360)."