סע"ש 41100-09-13

לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי עמלות מכירה ולתשלומים נוספים בגין תקופת עבודתה בנתבעת.

העובדות לענייננו:

הנתבעת הנה שותפות מוגבלת רשומה, העוסקת בשיווק מכירה ותחזוקה של מערכות תקשורת שונות כגון: מערכות טלפוניות, תקשורת נתונים ומוקדי שרות לקוחות.

התובעת עבדה אצל הנתבעת, מיום 14.11.04 ועד ליום 15.7.13, כאשת מכירות בשלושה תפקידים שונים.

בתפקידה הראשון, החל מיום 14.11.04 ועד ליום 30.9.07, עבדה התובעת כמנהלת מכירות במגזר הקיבוצים ומועצות אזוריות. עם תחילת עבודתה, חתמה התובעת על הסכם עבודה אישי מיום 7.11.04 (נספח 1 לכתב התביעה) בו נקבע, בין היתר, כי תקבל משכורת בסיסית של 9000 ₪ ברוטו. עוד נקבע כי תהא זכאית למענקים בגין הגדלת המכירות של הנתבעת. כן נקבע בחוזה העבודה כי:

"בששת החודשים הראשונים לעבודתו יקבל העובד 7000 ₪ לחודש כמענק מיוחד עד לקביעת תכנית יעדים ותמריצים. באם לפי תכנית התמריצים שתיקבע יגיע לעובד סכום נוסף מעל הסכום המוזכר לעיל, העובד יהיה זכאי לקבלת ההפרשים בהתאם".

אין חולק כי במסגרת תפקידה זה, קיבלה התובעת מדי שנה תכנית יעדים ותמריצים. במסגרת תכנית התמריצים השנתית, נקבעו לתובעת יעדי מכירות חודשיים ורבעוניים. במסגרת תכנית התמריצים נקבע, בין היתר, כי:

"עמידה ביעד הנ"ל במלואו ברמה חודשית תזכה אותך בבונוס בסך 7000 ₪ ברוטו אשר יינתן ברמה חודשית.

מדי רבעון תימדד תוצאת הפלח שלך, עמידה של 200% או יותר מהיעד ברמה רבעונית תזכה אותך בבונוס רבעוני בסך 7000 ₪ בגין כל חודש (סה"כ בונוס רבעוני וחודשי מכסימלי 42,000 ₪). עמידה ביעד חלקי ברמה הרבעונית יזכה אותך בחלק היחסי".

במסגרת תכנית תמריצים זו, חישוב העמידה ביעדים שהוצבו לתובעת, נגזר מסכום החשבוניות שהוצאו מידי חודש ללקוחות המגזרים בהם טיפלה התובעת. קרי מהתשלום החודשי ששילמו הלקוחות, ולא מסכום החוזה בכללותו שנחתם עם הלקוח.