וליד אבו שאהין נ' רועי מושב שיתופי בע"מ

1.זוהי החלטה בבקשת המבקש (הנתבע בתיק העיקרי), להורות למשיב (התובע) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע באם תידחה התביעה העיקרית נגדו.

2.התביעה, הוגשה על סך של כ-95 אלף ₪ בקירוב, בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים. התביעה הוגשה בחודש 12/2016. לכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות המלמדות על העסקת התובע בשירות הנתבע.

3.עיקר טענות המבקש (הנתבע):

א.המבקש אינו מכיר את המשיב ומעולם לא העסיקו.

ב.טענות המשיב בכתב התביעה באשר להעסקתו על ידי המבקש אינן מגובות באסמכתאות וחסרות כל אחיזה במציאות.

ג.המשיב לא צירף לכתב התביעה את כל המסמכים הנדרשים בהתאם לתקנות ולא ציין את כתבות מגוריו המדויקת.

4.עיקר התנגדות המשיב (התובע):

א.הבקשה לא גובתה בתצהיר לתמיכה בטענת המבקש לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ונטענה ללא תימוכין ולא בכדי. בנוסף לא צירף המבקש תצהיר לתמיכה ביתר טענותיו.

ב.את טענותיו העובדתיות של המבקש יש לברר במסגרת דיון לגופו של עניין.

ג.במסגרת העסקתו של המשיב אצל המשיב נרמסו בגסות כל זכויותיו. המשיב לא קיבל תלושי שכר ובקשה זו הינה נדבך נוסף בניצולו של המשיב שנועדה למנוע ממנו לממש את זכויותיו.

המשיב צירף שני תצהירים נוספים לתמיכה בטענתו כי עבד אצל המבקש משך מספר שנים בתנאים מחפירים.

אין מקום להתעלם מריבוי התביעות נגד המשיב המלמדים כי יש ממש בתביעת המשיב כאן.

בנוסף צירף המשיב רישום ידני של שעות עבודתו אצל המשיב.

ד.הבקשה נועדה לחסום את דרכו של המשיב לבית הדין משיקולים זרים תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. ככל שמדובר בתביעה מכוח משפט העבודה המגן, אין זה דרכו של בית הדין להכביד על התובע ולחסום את דרכו של התובע לערכאות.

זכות התובע למימוש זכויותיו היא זכות יסוד ואין מקום לחייבו בהפקדת ערובה, ועל ידי כך למנוע ממנו לממש את זכותו. במקרה זה לא מתקיימות הנסיבות המצדיקות חיוב התובע בערובה על פי הפסיקה.

5.דיון:

א.כפי שיפורט להלן, ואף שאין זו דרכו הרגילה של בית הדין להורות על הפקדת ערובה להוצאות, יש מקום בעניין שלפנינו לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות, למידה והתביעה תידחה וייפסקו הוצאות, כפי שיפורט ויובהר להלן.

ב. לאחרונה הוספה תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) וזו לשונה: