סע"ש 40792-08-16

1.בפניי בקשת הנתבעות לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהן.

2.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה, בתשובה ובפרוטוקול העדות המוקדמת מיום 30.8.16, מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה.

3.בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים לגביו טעמים מיוחדים להימנע מחיובו בהפקדת ערובה. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5.בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי התובע המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו" בכל הקשור לתביעתו כנגד הנתבעת 1. אין מחלוקת, כי הנתבעת 1 העסיקה את התובע (סעיף ז' לבקשה). לטענת הנתבעת 1, התובע קיבל את מלוא זכויותיו לרבות במסגרת גמר חשבון שנערך עימו. דא עקא, מטעמיה היא, נמנעה הנתבעת מלעמת את התובע עם גרסתה כאמור במסגרת חקירתו הנגדית במהלך העדות המוקדמת ואף לא צרפה לכתב ההגנה או לבקשה כל מסמך שיתמוך בגרסתה ובכלל זאת דוחות נוכחות, תלושי שכר או אישורים כלשהם שלפיהם אכן נערך עם התובע גמר חשבון. בנסיבות אלו מצאתי, כי יש בעדותו של התובע משום ראשית ראיה להוכחת תביעתו.