סע"ש 40389-11-12

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת במשק בית משנת 2004 עד סיום עבודתה בחודש 6/12. הצדדים חלוקים על תקופת העבודה ועל היקף השעות שבהם עבדה התובעת. בתביעתה, ביקשה התובעת לקבל פיצוי בגין אי הפקת תלושי שכר, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ואובדן נקודות זיכוי, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה ודמי חגים. כמו כן, ביקשה לקבל פיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת.

2.לטענת התובעת, עבדה מאז חודש 4/04, כאשר במשך שש השנים הראשונות עבדה כ– 35 שעות בשבוע ובשנתיים האחרונות היקף עבודתה היה 22 שעות בשבוע. אין חולק כי שולם לה 40 ₪ לכל שעת עבודה. לטענת התובעת, לא שולם לה עבור הרכיבים השונים שתבעה. יחד עם זאת, עם סיום עבודתה, הוצע לה לקבל סכום של 2,000 ₪. היה זה לאחר שנשלח מכתב מטעמה, ובו דרישה לתשלום פיצויים וזכויות סוציאליות. מדובר במכתב מיום 2/5/12 (צורף כנספח א' לתצהיר התובעת) ומכתב נוסף נשלח לאחריו ביום 14/5/12 (נספח ג' לכתב ההגנה). לטענת התובעת, פוטרה לאחר שהודיעה על כי היא חולה. הנתבעת שהעסיקה אותה, שלחה אותה לביתה מחשש שתדביק את ילדיה. לאחר שהחלימה, ביקשה לשוב לעבודה, אך אז אמרה לה הנתבעת שאין צורך בעבודתה.

3.לטענת הנתבעת, אכן שולם לתובעת 40 ₪ לכל שעת עבודה. מדובר בתשלום גבוה משכר המינימום, ותשלום זה מכסה אף את הזכויות הסוציאליות הנתבעות. באזור בו גרה הנתבעת, מקובל לשלם סכום זה תמורת כל הזכויות הסוציאליות הנתבעות. יתר על כן, התובעת קיבלה סכום זה מדי חודש בחודשו, ולא דרשה לקבל תשלומים נוספים, על אף תקופת עבודתה הממושכת. במהלך השנים, נסעה התובעת לאתיופיה בשלוש הזדמנויות. הנתבעת נסעה לחו"ל מדי שנה, בין פעם אחת לשלוש פעמים. סיום העבודה היה לאחר שהתובעת הודיעה כי אינה יכולה להמשיך לעבוד. התובעת התפטרה.

4.לפנינו העידו התובעת וגב' בשם טנבטש מנגיסטו ומנגד העידו הנתבעת, גב' חיה היילה פיללער, גב' רבינוביץ, גב' רבקה חיה, גב' הופמן, וגב' פרידמן. שתי עדות נוספות לא התייצבו, גב' וייס וגב' זוסמן. לאחר הדיון, הגישו הצדדים סיכומים.

הכרעה

נסיבות סיום העבודה

5.כאמור לטענת התובעת פוטרה, לאחר מחלה, ולטענת הנתבעת התובעת התפטרה. בפנינו העידו על גרסאות אלה, התובעת, ומנגד, הנתבעת וכך גם גב' רבינוביץ'. אנו מעדיפים את עדותן של הנתבעת וגב' רבינוביץ'. עדותן עשתה רושם מהימן, ושתיהן תיארו את השיחה בה מסרה התובעת לנתבעת כי היא מבקשת להפסיק לעבוד כיוון שאינה מרגישה טוב. כן היא מסרה לנתבעת כי תחפש עובדת אחרת (פרוטוקול עמ' 12 שו' 20 עד 31, עמ' 13 שו' 15-16 ועמ' 16 שו' 16 עד 22).

נציין כי מצויים בפנינו שני מכתבים שנשלחו מטעם התובעת, באמצעות עמותת סנגור קהילתי (נספח א' לתצהיר התובעת ונספח ג' לכתב ההגנה מיום 2/5/12 ומיום 14/5/12 בהתאמה). במכתבים אלה נכתב כי כשהגיעה התובעת לעבודה למרות מחלתה, נאמר לה, את חלשה, אל תחזרי לעבודה כדי שלא תדביקי את הילדים. בהמשך מתוארת שיחה שהייתה לאחרת מכן, בה התקשרה הנתבעת לתובעת, ובאותה שיחה אמרה לה התובעת כי היא אינה מוכנה להמשיך לעבוד ללא זכויות סוציאליות. במכתב זה, לא מופיעה גרסת התובעת כפי שהופיעה בפנינו – ולפיה ביקשה לחזור לעבודה ואז נאמר לה שלא רוצים אותה. הגרסה שבפנינו הינה אפוא גרסה כבושה שנוצרה בשלב מאוחר יותר והיא שונה מהגרסה העובדתית שנכתבה בשם התובעת בזמן אמת (כאמור בשני המכתבים הנ"ל נספחים א' ו- ג'). נעיר, כי הנתבעת טענה שהתובעת עזבה למעשה כדי לעבוד ככוח עזר בבית חולים הרצוג ולשם כך עברה קורס והיא החלה לעבוד שם כבר בחודש אפריל, דבר העולה מתוך אישור בית החולים. אישור זה הוגש לאחר הדיון ולא ניתנה הזדמנות לתובעת לחקור את עורכיו. בשל האמור, ביקשה ב"כ התובעת שלא להתייחס לאישור זה. אני מקבל את בקשתה זו.

יחד עם זאת, מסקנתנו כאמור הינה כי התובעת התפטרה, כפי שהעידו התובעת וגב' רבינוביץ' באופן אמין וקוהרנטי. לנוכח זאת, אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת. נהפוך הוא התובעת התפטרה ולא נתנה הודעה מוקדמת ולכן יש לקזז מכל סכום שיפסק שכר של חודש כהודעה מוקדמת.

אי הפקת תלושי שכר

6.באשר לתביעה בקשר לתלושי השכר שלא נמסרו לתובעת, הרי שכאן טען בצדק ב"כ הנתבעת שמעסיק אשר מעסיק עובד במשק בית פטור מהפקת תלושים, כאמור בסעיף 24(ד) לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958. התביעה ברכיב זה נדחית אפוא.

שכר כולל