סע"ש 40362-01-11

לאחר שעיינתי בתחשיבי הצדדים אשר הוגשו לצורך מתן פסק דין משלים, מצאתי כי שוב לא ניתן להשתית עליהם הכרעה בשאלת זכויות התובע, ובכל אחד מהם נפלו פגמים וחוסר בהירויות.

כך, למשל, תחשיבו של התובע כולל מרכיב שמכונה "הפרשי שכר" שלא ברור כיצד חושב לכאורה על בסיס יומי, שכן מתלושי השכר לא ניתן ללמוד על תשלומים לפי בסיס יומי שלאורם ניתן להשוות בין מה שחושב או שולם בפועל למה שטעון תשלום.

כמו כן, לא ניתן לראות האם וכיצד התובע לקח בחשבון את התשלום ששולם מדי חודש בגין שעות נוספות.

עוד יש לומר, שתחשיבו של התובע מביא לתוצאה לפיה נתבע סכום הגבוה באופן משמעותי מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן, והגם שאין בכך כדי לפסול כליל את תחשיבו כפי שמבקש הנתבעת, הרי שיש להבהיר שלא יפסק לו בכל מקרה סך הגבוה מזה שנתבע בגין רכיבי התביעה הרלבנטיים.

וכך, למשל, הנתבעת התעלמה מפרקי זמן מסוימים (כמו, למשל, מהמחצית הראשונה של חודש ינואר 2008 בה אין חולק שהתובע עבד, ונמנעה מלחשב את שכר העבודה בגין ימי השבת כך שיכלול החל מהשעה הראשונה 150%.

ועוד – התובע זנח, בסיכומיו שהוגשו עובר למתן פסק הדין, את התביעה לתוספת תגמול בגין עבודה בימי חג, ואילו בתחשיבו שהוגש לאחר מכן כלל לפתע פירוט נרחב של ימי החג המוסלמיים שחלו בתקופת עבודתו, נוש שלא הוזכר בכל שלב שהוא קודם לכן.

הנתבעת, לעומת זאת, טענה שבמסעדה עבדו לפי חגי ישראל, אולם לא ניתן למצוא בתחשיבה התייחסות לימי חג אלה.

לצורך ניסיון נוסף למיצוי המחלוקות בכל הנוגע לחישוב התשלומים להם היה זכאי התובע בגין שכר עבודה ושעות נוספות, אני מוצאת לנכון לקבוע תזכורת במעמד הצדדים, וזאת ביום 28/02/16 בשעה 10:00.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ו, (20 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.