פיטקובסקי נ' עיריית רעננה

לפנינו תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית לעדכון סטטוס העסקתה בהתאם להוראות חוקת העבודה של הרשויות המקומיות (להלן – חוקת העבודה) לעובדת קבועה בדירוג דרגה 13 לנוכח הוותק שלה ועדכון שכרה השעתי לסך 60 ₪ בהתאם לטבלת השכר של מדריכים שעתיים בחינוך נוער וקהילה. כמו כן עתרה התובעת לתשלום סך 1,257,840 ₪ שצומצם במסגרת תצהיר התובעת לסך 512,974 ₪.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים:

1. התובעת עובדת בעיריית רעננה (להלן – העירייה או הנתבעת) כמאמנת / מדריכת כושר בחדר הכושר בקריית הנופש והספורט ברעננה החל מיום 2.10.94 ועד לימים אלו (סעיף 3 לתצהיר התובעת, סעיף 2 לסיכומי התובעת ותלושי שכרה נספח ב' לכתב ההגנה). כן ראו עדותו של מר אסף שדה, מנהל קרית הנופש והספורט בעירייה (להלן – מר שדה) בעמ' 331 שורה 29 עד עמ' 332 שורה 6 לגבי תפקידיה של התובעת והיותה מדריכה מוסמכת.

2. התובעת הועסקה בתקופה הרלבנטית במסגרת חוזי העסקה מיוחדים / חוזים למתן שירות לתקופות קצובות בנות שנה אחת שהתחדשו מדי שנה.

3. במסגרת חלק מחוזי ההעסקה של התובעת צוין, כי הוראות חוקת העבודה לא יחולו על היחסים שבין התובעת לבין העירייה, אלא אם החילו אותם הצדדים במפורש וכי התובעת מוותרת על כל תביעה כנגד העירייה מההתקשרות עמה לנוכח ההסכמה להעסיק את התובעת בתנאים המיוחדים (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).

4. התובעת עבדה בהיקף משרה ממוצע של כ-75% (סעיף 3 לכתב התביעה, סעיף 11 לסיכומי התובעת וסעיף 10 לסיכומי הנתבעת) והייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת).

5. לטענת התובעת היא מועסקת במשך למעלה מ-20 שנים כעובדת זמנית נטולת זכויות. לגרסתה מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד העירייה ויש להחיל על העסקתה את חוקת העבודה. לדבריה, ההסתדרות התנגדה להעסקת התובעת בצורה זו (נספח ג' לכתב התביעה). לנוכח האמור עתרה התובעת לקבלת פסק דין הצהרתי כמפורט לעיל וכן לתשלום הפרשי שכר ותנאים סוציאליים בהתאם לדרגת מדריך מוסמך בחינוך המשלים לפי חוקת העבודה בסך 512,974 ₪ כאמור בחוות דעתו האקטוארית של המומחה מטעמה, מר נתי גרנאי (להלן – מר גרנאי).

6. הנתבעת טענה, כי התובעת לא קופחה בזכויותיה ותלונותיה הינן אמצעי ליצור לחץ לשיפור תנאי העסקתה בעירייה תוך ניסיון ליהנות מכל העולמות, הן להיות מועסקת לפי הסכם אישי עם תנאי שכר מיטיבים והן לקבל זכויות לפי ההסכם הקיבוצי. לגרסת העירייה, בחוזי ההעסקה של התובעת צוין שחוקת העבודה לא תחול על העסקתה וכי תנאי זה מותר בהתאם לחוקת העבודה. לדבריה, במסגרת תפקידה של התובעת כמאמנת חדר כושר היא השתייכה לאוכלוסייה של עובדים המועסקים על פי חוזים מיוחדים לתקופה קצובה, שכן מהות העסקתם הינה מותנית, ארעית ומשתנה מידי תקופה כך שכלל לא מדובר במשרה תקנית. עוד ציינה הנתבעת, כי התובעת אינה יכולה לקבל זכויות מעבר למוסכם עמה לנוכח האמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, קיימת חובת קיזוז והשבה, התובעת אינה חלק ממפעלי החינוך המשלים, קיימות שגיאות וטעויות מהותיות בחוות דעתו של מר גרנאי ועדותה של התובעת אינה אמינה וכוללת סתירות.

דיון והכרעה: