סע"ש 39082-04-15

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

2. לטענת הנתבעת, התובע הגיש תביעה זהה במסגרת תיק סע"ש 9289-11-14. התביעה בתיק סע"ש 9289-11-14 נמחקה בעדר התייצבות התובע לדיון ועל כן, לא ברור מדוע התובע הגיש תביעה זהה במסגרת תיק זה.

הנתבעת מוסיפה כי התובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית ואין לו נכסים ו/או רכוש בישראל, התובע לא פרע חיוב של הוצאות בסך 3,000 ₪ אשר הושתו עליו במסגרת פסק הדין אשר הורה על מחיקת התביעה בתיק סע"ש 9289-11-14 (פסק דין מיום 21.4.15). לטענת הנתבעת, בשיחה שניהל נציגה, מר ניסימפור משה, עם התובע, התובע מסר שהנציג "לא יראה את הכסף ואם יש מישהו שיכול להיכנס לכפרים ולא פוחד אז שיבוא לקחת את הכסף"; על כן, במידה והתובע יחוייב בתשלום הוצאות משפט לא תהיה לתובע אפשרות לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו.

3.התובע התנגד לבקשה בטענה כי מדובר בתביעה מבוססת וכי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים. לטענתו, ככלל, בתי הדין לעבודה נמנעים מלחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וזאת על מנת שלא להכביד על מימוש זכויותיו, אלא במקרים חריגים בהם התביעה מופרכת על פניה, דבר שאינו קיים בעניינו.

באשר להוצאות אשר נפסקו לחובת התובע בפסק הדין מיום 21.4.15 ואשר לא שולמו על ידו, טען התובע כי ההוצאות לא שולמו עקב מצבו הכלכלי. לטענתו, בא כוחו הציע לנתבעת לשלם את חוב ההוצאות בשישה תשלומים ע"ס 500 ₪ ואולם, הנתבעת לא השיבה להצעה זו.

4.המצב המשפטי

תקנה 519 (א) לתקסד"א התשמ"ד – 1984 קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק.