סע"ש 3834-09-14

בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991, הסמכות המקומית לדון בתביעת עובד נגד מעסיקו נתונה לבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד, או שבאיזור שיפוטו בוצעה העבודה. התקנה קובעת שתי חלופות שונות שמכוחן נקנית סמכות מקומית. בעוד ש"מקום ביצוע העבודה" פורש  ע"י בית הדין הארצי כמקום ביצוע עיקר העבודה בפועל, הרי ש"מקום העבודה" פורש באופן רחב, גם כמקום בו מצוי מרכז מפעלו של המעסיק או מקום בו מצוי משרדו הרשום של המעסיק (ר' בר"ע (ארצי) 36623-11-13 דב מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, פורסם בנבו (4/2/14) והאסמכתאות הנזכרות שם).

הצדדים מבקשים בהסכמה להעביר את הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה - התובע טוען כי עבד גם באיזור חיפה (בכתב התביעה נטען כי עבד באיזור חיפה, חדרה, הרצליה, רמת גן ועוד). התובע מוסיף וטוען כי עבד ביחד עם עובד נוסף, התובע בתיק סע"ש 3846-09-14 אשר הצהיר כי מקום עיקר עבודתו היה בחיפה, כך שנקבע לגביו כי הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי מקום מושבם בחיפה והכחישו את טענת התובע לקיום יחסי עבודה.

לתובע קיימת הזכות לבחור את איזור השיפוט בהתאם לכללי הסמכות הקבועים בדין. ככל שמרכז מפעלם של הנתבעים מצוי באיזור חיפה, הרי שהתובע בתביעה דנן רשאי היה מלכתחילה להגיש את תביעתו לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

יחד עם זאת, מרגע שבחר התובע להגיש את תביעתו לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, יש לבחון האם בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב קנה סמכות שיפוט, מכוח מקום ביצוע עיקר עבודתו של התובע.

ככל שבית הדין בתל אביב קנה סמכות שיפוט מכוח חלופה זו הרי שהצדדים אינם סוברנים להחליט על מקום קיומו של הדיון ולא ניתן יהיה להעביר את הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

על כן, בטרם תינתן החלטה בבקשה יש לברר מה היה מקום ביצוע עיקר עבודתו של התובע – האם באיזור חיפה או באיזור תל אביב ומהו מקום מרכז מפעלם של הנתבעים.

לצורך בירור סוגייה זו יגיש התובע, עד יום 6/9/15, תצהיר ובו יפרט מה היה מקום ביצוע עיקר עבודתו.

הנתבעים יגישו עד המועד האמור תצהיר ובו יפרטו מהו מקום מרכז מפעלם.