סע"ש 38328-09-14 גולן נ' אושר פרו השקעות ופיתוח בע"מ

בפני בקשת המבקש לחייב את המשיבה (להלן: "המשיבה" או "החברה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בסך שלא יפחת מ-47,000 ₪.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המבקש יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, וזאת לאור הנימוקים הבאים:

   א. המשיבה הגישה תביעה שכנגד כנגד המבקש, כאשר מטרתה להלך אימים על העובד ולהניעו להסיר את תביעתו כנגדה.

   ב. המשיבה הנה חברה פרטית בעירבון מוגבל שמניותיה מוחזקות בשרשור מניות על ידי שתי חברות פרטיות בעירבון מוגבל שהנן מפרות חוק ואף המשיבה חייבת חובות אגרה לרשם החברות. המשיבה ככל הנראה חדלת פירעון. חשבון הבנק של המשיבה הוגבל עקב אי כיבוד של למעלה מ-10 המחאות בשנת 2014. אמנם בהליך שהתנהל, כב' השופט עודד מאור קבע, כי ההגבלה תעוכב, אולם אין למבקש ידיעה בדבר מצב ההגבלה נכון להיום. בכתב התביעה שכנגד המשיבה עצמה מציינת שהחל מחודש 3/2014 נרשמה ירידה במחזורי הפעילות שלה, אם כי היא מייחסת זאת למבקש בחוסר תום לב. המשיבה גם ציינה, כי המסעדה שהפעילה נסגרה.

   ג. על פי הפסיקה הדנה בהוראת סעיף 353א לחוק החברות, נקודת המוצא הנה, כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן בנסיבות העניין. הנטל על החברה להוכיח שתוכל לשאת בהוצאות ככל שייפסקו כנגדה. המבקש גם עומד בדרישות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

   ד. סיכויי התביעה שכנגד הנם קלושים.

    

    

2. המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה ופירטה את הנימוקים הבאים:

   א. מטרת הבקשה היא למנוע מהמשיבה את יומה בבית הדין וזאת על מנת להסתיר מעיני בית הדין את התמונה בכללותה ותוך שימוש ציני בהליכי משפט. הסכום בו נקב המבקש הנו מופרך ומוגזם – עניין המוכיח את ניסיונו למנוע מהמשיבה את זכותה לגשת לערכאות לשם הגנה על זכויותיה.

   ב. על פי תקנה 519 כפי שפורשה בפסיקה, הכלל הוא כי אין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע אלא במקרים חריגים. יש לזכור כי תקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה אינן כוללות הוראה מקבילה לתקנה 519.

   ג. יש להעניק חשיבות מכרעת לזכות הגישה לערכאות של המשיבה שהיא זכות יסוד הנעלה על חוקי היסוד. מדובר גם בזכות הקניין של המשיבה הניצבת מול זכות הקניין של המבקש.

   ד. הכלל הוא כי אין לחייב תובע בערובה בשל עוניו בלבד.