סע"ש 38039-04-13

האם התובעת, גב' דפנה פילובסקי, פוטרה מעבודתה שלא כדין והאם היא זכאית להפרשי שכר עבודה, לפיצויים בגין עגמת נפש ותשלומים נוספים, כנתבע על ידה, כתוצאה מסיום יחסי העבודה? אלו הן בתמצית השאלות בהן עלי להכריע בתיק זה. 

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת עוסקת בפיתוח ותחזוקת מערכת המחשוב בחברת כלל והתובעת הועסקה אצלה כ- 27 שנה, מיום 01.09.1985 ועד ליום 31.08.2012 בתפקיד מתכנתת.

2. במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2012 התפרסמה הודעה ברשת הפנימית של הנתבעת, ובה הוצעה תוכנית פרישה מרצון בתנאים מועדפים לעובדים שימלאו להם 60 שנה החל מיום 01.10.12 (נספח א' לכתב התביעה). בהודעה נאמר, בין היתר, כי תוקפה יפוג ביום 23.08.12 וכי עובדים המעוניינים במסלול זה, מתבקשים לפנות לאחת משתי נציגות החברה ששמן צוין במודעה.

3. לטענת התובעת, היא לא התכוונה לפרוש, אלא שימים אחדים לאחר פרסום המודעה, זומנה לשיחה ע"י מנהלת כוח אדם בנתבעת, הגב' דנה נחמיאס, בה הסבירה לה האחרונה פרטים שונים בנוגע לאפשרות הפרישה המוקדמת. בהתאם לתנאים שהוצעו לה, יכלה התובעת לפרוש ביום 08.10.12 בתנאים מטיבים, שכללו פיצוי פיטורים בשיעור של 150%. עוד נאמר לה, כי הנתבעת הולכת לקראת צעדי התייעלות ומוטב שתפרוש "כדי לחסוך לה שימוע" (סעיף 7 לכתב התביעה). בקשתה להמשיך ולעבוד לתקופה נוספת של כ- 7-8 חודשים, נדחתה והיא הבינה כי היא עתידה לאבד את מקום עבודתה בכל מקרה. לפיכך הסכימה לתנאי הפרישה וחתמה על המסמך שהוצג בפניה (נספח ב' לכתב התביעה).

4. לטענתה, אולצה לעזוב באופן מידי ונפגעה מאוד מהדחיפות בה סולקה, כדבריה, ממקום עבודתה, במיוחד לאור העובדה שלעובדי מטה אחרים שעזבו באותה תקופה בנסיבות דומות, ניתן זמן הסתגלות רב יותר (סעיף 8 לכתב התביעה).

5. לטענת התובעת, היא אולצה לפרוש שלא כדין ובחוסר תום לב למרות היותה עובדת מסורה, חרוצה ומוערכת אשר מעולם לא הושמעה כנגדה כל טרוניה. לפיכך, טענה כי הנתבעת נהגה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה והתעמרה בה מפאת גילה ותבעה פיצוי כספי בשל כך ובשל עגמת הנפש שלדבריה הדבר הסב לה. בנוסף, תבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפרשי שכר עבודה והפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות, שהיו, לטענתה, משתלמים לה, אלמלא אולצה לפרוש.

6. הנתבעת הקדימה וטענה כי התובעת חתמה על הסכם הפרישה המוקדמת מרצונה החופשי וכתוצאה מכך זכתה לתנאים כספיים משופרים, שלא הייתה זכאית להם אילו פוטרה באופן רגיל. עוד הבהירה כי תנאי הפרישה המוקדמת הוסברו לתובעת והיא חתמה על ההסכם באופן חופשי, דבר שזיכה אותה בסכום מטיב נוסף של כ- 250,000 ₪, מעבר לסכומים להם הייתה זכאית על פי דין.

7. עוד הדגישה כי התובעת הייתה חופשית לסרב לתנאי הפרישה המיטיבים שהוצעו לה וככל שכיום היא סבורה כי טעתה בבחירתה, אין היא יכולה להלין אלא על עצמה (עמ' 12.3 לכתב ההגנה). מעבר לכך, הואיל והתובעת לא פוטרה ואף לא ננקטו כנגדה הליכים לקראת פיטורים, ויתרה מכך, לא הייתה כוונה לפטר אותה, הרי שטענתה כי הופלתה אינה רלוונטית. תוכנית הפרישה הוצעה לא רק לה אלא לכל העובדים שהגיעו לגיל 60 ולכן, לא הופלתה באופן כלשהו ביחס לקבוצת השווים לה.