סע"ש 37545-03-15

לאחר שעיינתי בבקשה להפקדת ערובה, בתגובת התובע, בבקשותיה הנוספות של הנתבעת בהקשר זה אשר לצורך העניין אראה בהן תשובה לתגובת התובע, וכן בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק, להלן החלטתי:

1. טרם אדון בבקשה לגופה, אבהיר כי הדיון בה נערך לפי הדין החל טרם כניסתה לתוקף של תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) וזאת בהתחשב בעובדה כי בקשתה של הנתבעת הוגשה לפני יום 2/9/16, הוא המועד ממנו חלה התקנה.

2. עוד לפני התקנת התקנה, נקבע כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, תאומץ על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

3. בדיון בבקשה להפקדת ערובה מבצע בית הדין איזון בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד, המהווה בסיס לקיומן של יתר זכויות היסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד שלא לבוא לידי הפסד במקרה שהתביעה כנגדו תידחה.

4. השיקולים המנחים בסוגיית הפקדת ערובה נקבעו בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU ( ניתן ביום 6/7/03)(להלן - עניין פתחי אבו נאסר).

5. בעניין פתחי אבו נאסר נקבע בכל הנוגע להפקדת ערובה בתביעה של עובד תושב הרשות כדלקמן :

   "ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה: