סע"ש 37396-12-11

רקע 

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע, מר אליעד שי (להלן: התובע), לפיצוי בגין פרסום "לשון הרע" עליו, על-ידי מי מבין הנתבעים, בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק); ואם כן - באיזה סכום.

    

2. המחלוקת בין הצדדים נעוצה באירועים משנת 2007, עת עבד התובע כמנהל מחלקת הפיקוח העירוני בעיריית עכו, בפועל, והיה ממונה על נתבעים 5-2, אשר שימשו באותה תקופה כפקחים במחלקה שתחת ניהולו (נתבעים אלה יחד, להלן: הפקחים). נתבע 1, מר אוסאמה מוחמד גיזאוי (להלן: גיזאוי), כיהן בתקופה הרלבנטית כסגן ראש-העיר עכו ולטענת התובע - הוא אשר גרם לפקחים לפרסם "לשון הרע" עליו ועשה כן גם במסמכים חתומים על ידו, בשל התחשבנות אישית, בכוונה לפגוע בתובע, אף לאחר שכבר לא היה במחלקת הפיקוח; לדעת התובע - כל הנתבעים פעלו ללא הגנה לפי החוק.

    

3. לאחר ששמענו את הצדדים ועדיהם, חזרנו ועברנו על כל החומר שהוגש לנו והסיכומים, לרבות שני סיכומי התשובה של התובע, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, דעתנו היא, כי - אף שניתן לראות בהתבטאויות שנכתבו ע"י הנתבעים אודות התובע משום "פרסום לשון הרע", כהגדרות החוק היבשות, אזי, עומדות לכל הנתבעים הגנות מכח הוראות אותו חוק והתובע אינו זכאי לפיצוי שביקש.

    

4. עם כל ההבנה לצער שנגרם לתובע, בשל השתלשלות העניינים, כפי שיפורט בהמשך - ובקליפת אגוז: תלונות של הפקחים עליו, בפני גיזאוי, הביאו למעצרו, בחשד לעבירות פליליות, מאחר שביקש מהם לרשום דו"חות על מצב שהוא ראה ולא הם, אך, לא הואשם על כך - לדעתי, הדברים נבעו מהבנה שונה של האירועים, שהועלו על הכתב, בזמנו, כפי שנראו ובתום לב, והתובע נתפס לכלל טעות, כשסבר שהוא נהג ללא רבב; זאת - גם אם בסופו של יום התברר, אכן, שחשד שיוחס למעשי התובע, ע"י הנתבעים, אינו כצעקתם. ננמק מסקנה זו לאחר הצגת תשתית עובדתית, הנקבעת לפי כלל החומר שהונח בפני בית-הדין.

    

   עובדות ועיקר טענות הצדדים

5. התובע עבד בעיריית עכו (להלן: העירייה), משנת 1999, בתפקידים שונים. בשנת 2007 שימש כממונה בפועל על הפיקוח העירוני בעירייה [תצהירו - ת/1].

    

6. גיזאוי, כאמור, שימש אותו זמן כסגן-ראש העירייה, תפקיד אותו מילא בשכר;