רוזנבאום נ' דובק בע"מ

האם פיטוריה של התובעת נעשו מחמת גילה, בניגוד לדין? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת, הגב' רבקה רוזנבאום (להלן – "התובעת"), ילידת שנת 1948, עבדה בנתבעת, חברת דובק בע"מ (להלן – "הנתבעת") מחודש מרץ 1992 ועד לפיטוריה ביום 23.10.13 – סך הכול כ-22 שנים, כפקידת רכש.

2. ביום 15.10.13 קיבלה התובעת הזמנה לשימוע לפני פיטורים, בה הודע לה כי בשל ארגון מחדש וצמצום כוח אדם, נשקלת האפשרות לסיים את העסקתה בחברה (נספח א' לכתב התביעה). עוד באותו היום, שלחה באת כוחה של התובעת מכתב למר ששה דוד, מנהל אגף משאבי אנוש וכוח אדם בנתבעת (להלן – "מר ששה"), בו הבהירה כי פיטורי התובעת נגועים באפליה פסולה ודרשה את ביטול ההחלטה לזמנה לשימוע כאמור.

3. חרף האמור, ביום 21.10.13 התקיים הליך שימוע בו נכחו מלבד התובעת, גם באת כוחה, מר ששה ומר אלי אורן (להלן – "מר אורן"), מנהלה הישיר של התובעת וכן מזכירתו של מר ששה, הגב' רחל יצחק. השימוע הוקלט ותמליל השיחה צורף לכתב התביעה כנספח ג'.

4. ביום 23.10.13 קיבלה התובעת מכתב פיטורים ויחסי העבודה הסתיימו ביום 24.11.13.

    

   טענות התובעת

5. לטענת התובעת, ההחלטה לפטרה נעשתה על רקע גילה הביולוגי, ביחס לעמיתותיה במחלקה, הצעירות ממנה. ברקע הדברים, טענה התובעת כי כאשר מלאו לה 62 שנה, היה ניסיון לפטרה, אלא שאז הליך הפיטורים נבלם בזכות התערבותו של מר אורן, אשר פעל, לדבריה, מאחורי הקלעים "והפעיל למענה לחצים בדרגים הגבוהים ביותר על מנת שלא תופטר" (סעיף 17 לכתב התביעה). כפועל יוצא מכך, וכפעולת נקם, כהגדרתה, עצר מר ששה את קידומה ואף הקפיא את כל ההעלאות השכר ביחס אליה, בניגוד לדין.

6. לטענתה, הליך השימוע שנערך לה היה פגום מיסודו, שכן לא ניתנה לה הזדמנות להישמע בטרם התקבלה ההחלטה לפטרה וההליך כולו היה למראית עין בלבד וכאשר ניתנה לה ההזדמנות, הדבר היה בבחינת מאוחר מידי רק על מנת לצאת ידי חובה. התובעת הטעימה כי מר ששה ניהל את הליך השימוע בקוצר רוח ובאטימות, וציין מפורשות, כי במסגרת הליכי ההתייעלות בחברה, הוא מבקש קודם כל לפטר עובדים שהגיעו לגיל פרישה ולכן רצה לפטרה בעבר, עת מלאו לה 62 שנה. כל זאת חרף העובדה, שמר אורן הבהיר כי התובעת היא עובדת טובה ומעולם לא היו לו טענות כלפיה.