מדינת ישראל נ' יוסף שדה

המבקש הגיש בקשה לצו מניעה/עשה, כך על פי הגדרתו, במסגרתה ביקש כי נורה על ביטול השעייתו מתפקידו כמורה במשרד החינוך.

טענות הצדדים

1.המבקש הוא מורה המלמד בשני בתי ספר ומשמש בתפקידו זה משך 37 שנים. ביום 4.9.2019 בעקבות מידע שהתקבל במשרד החינוך, החליט משרד החינוך על השעייתו הדחופה של המבקש למשך 30 ימים.

2.בבסיס המידע שהתקבל אצל המשיב חשדות ולפיהן במסגרת חיפוש בביתו של המבקש נתפסו שני בקבוקונים של סם מסוג GBL המכילים יחד 35 מ"ל של חומר אסור.

3.המבקש פנה למשרד החינוך על מנת לבטל את ההשעיה וטען, בין היתר, כי פתיחת חקירה משטרתית כנגד המבקש אינה עילה להשעייה; כי מדובר "במורה משכמו ומעלה"; כי העבירה לא הוכחה; אין ראיה לכך שמדובר בסמים וגם אם יוכח הדבר הרי שמדובר בשימוש לצורך הרדמות בעקבות טיפולים רפואיים שעבר המבקש; אין לעבירה ככל שבוצעה כל קשר לעבודתו כמורה, בין היתר מחמת שנעברה בחופשת הקיץ.

4.ביום 4.10.2019 חזר המבקש לעבודתו, עבד במשך חודש וחצי וביום 10.10.2019 התבקש להציג טיעוניו ביחס לאפשרות השעייתו.

5.ביום 11.11.2019 קיבל נציב שירות המדינה החלטה על השעייתו של המבקש, ההחלטה העומדת בבסיס בקשה זו, וביחס אליה כתב המבקש כי מן ההחלטה עולה שהחתום עליה "כלל לא קרא את החומר, וכי מתמחה זריז העתיק את ההנמקה ממכתבים אחרים בסגנון "גזור והדבק", בלי להתייחס לאף טענה באופן אינדיבידואלי וקונקרטי".

6.מכתב ההשעיה התקבל אצל המבקש ביום 14.11.2019 עד אז המשיך בעבודתו.

7.המבקש טוען, איפוא, כי יש לבטל את החלטת נציב שירות המדינה היות והחלטתו ניתנה בלא שנשמעו דברי המבקש וללא שהתאפשר לנציב שירות המדינה להתרשם מהמבקש או מחוות דעתם של עמיתיו למקצוע או תלמידיו.