סע"ש 36844-06-15

תובענה זו הוגשה, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, יחד עם 16 תביעות נוספות שהגישו עובדי הנתבעת.

מדובר בקבוצת עובדים שעבדה בפרויקטים שונים של הנתבעת.

ניתן לחלק את תקופות העסקתם לשלוש בתחילה עבדו הם בפרויקט בירושלים לימים עברו לפרויקט בתל אביב ובחלק האחרון, שהיה החלק הגדול ביותר מבחינת הזמן עברו לעבוד באשדוד. כך היה המתכון של כל העובדים למעט העובד מר חאלד חרוב שכלל לא עבד בירושלים.

עניין הסמכות המקומית עלה מיד לאחר שהוגשו כתבי הטענות עת טענתה של הנתבעת שיש להעביר את בירור התביעות לבית הדין בבאר שבע או בתל אביב.

ב"כ הנתבע הגיש טבלה מפורטת בה ציין את מקומות העבודה של כל אחד מהעובדים.

בתיק זה לא הגיב התובע על אף חלוף המועד.

ב"כ התובע הודיע בתיק אחר כי הוא מאשר שמקום העבודה האחרון היה בסמכות בית הדין לעבודה בבאר שבע ולכן ביקש להעביר אליו את הדיון.

בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14) נקבע כך:

"כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה".

מקום העבודה האחרון – וברוב ככל המקרים גם זה שבו בוצעה העבודה בפרק הזמן הארוך ביותר במשך תקופת עבודתם של התובעים – היה בתחום השיפוט של באר שבע.