סע"ש 36667-04-13

הנתבעת היא חברה שהפעילה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זיכיון של רשת "רולדין" ברחוב הלל בירושלים.

התובעת, גב' דריה גלפנד, הועסקה אצל הנתבעת מיום 21.10.11 עד ליום 17.1.13, תחילה כמלצרית ובהמשך כאחראית משמרת ומנהלת הסניף ברחוב הלל.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישה התובעת תביעה זו לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ופיצויי פיטורים.

טענתה העיקרית של התובעת היא, שהטיפים שהיא קיבלה בעבודתה כמלצרית אינם מהווים שכר עבודה ועל כן על הנתבעת להשלים את שכרה לשכר מינימום. כן טוענת התובעת כי היא התפטרה מעבודתה בשל אי תשלום זכויותיה הבסיסיות, בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן- חוק פיצויי פיטורים).

לטענת הנתבעת הטיפים נרשמו בקופה של העסק כהכנסה החייבת בתשלומי מיסים ושכרה של התובעת שולם חלקו בטיפים שהתקבלו בקופה הרושמת וחלקו כהשלמה לשכר בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. בהתייחס לטענות התובעת בעניין נסיבות סיום עבודתה, טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה מעבודתה על רקע אירועי האלימות שהתרחשו ביום 14.1.13 בהם היה מעורב עובד הנתבעת נאסר (שהועסק כטבח), איתו ניהלה קשר רומנטי, וסערת הרגשות שהיא חוותה עקב אירועים אלה.

הנתבעת הגישה תביעה נגדית נגד התובעת בה עתרה לחייב את התובעת בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין שבירת כלים והשמדת סחורה, אי השבת ביגוד, השארת הנתבעת ללא מנהל וגניבת מסמכים וסיסמאות למחשב, ספר נהלים וקופה קטנה.

התובעת הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד בו הכחישה את כל האשמות המיוחסות לה בגין גניבות וגרימת נזק. התובעת טענה כי הביגוד שהוזמן על ידה אושר על ידי הנתבעת והוחזר בסיום עבודתה. בהתייחס לתביעת הנתבעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת טענה מכתב ההתפטרות מיום 17.1.13, בו היא מודיעה על התפטורתה המיידית, הוכתב לה על ידי מר בן שטרית לאחר שהיא התבקשה על ידו שלא לעבוד מעבר לתאריך זה.

העובדות 

בעלי המניות בנתבעת הם מר אושיק בן שיטרית ומר רונן דרוק. מר בן שיטרית ניהל בפועל את הסניף, היה אחראי על העובדים וכן על העניינים הכספיים. מר דרוק לא היה מעורב בניהול השוטף של הנתבעת, אך הוא הגיע לסניף בתדירות גבוהה והייתה לו היכרות עם צוות העובדים.